אווירת העגמומיות והמלנכוליה של Misery Is A Butterfly הוחלפה במעין מסע מיסטי שבו מורגשות אנרגיות חדשות. זה אומר מוסיקה יותר הרמונית, צליל יותר סופט, יותר הרמוני. קולה הדק של היפנית קאזו מאקינו נהייה יותר הזוי, ריחופי. ספירה אחרת, וגם המנגינות נהיו יותר קליטות, העיבודים נוגעים ונגועים בדאנס מידטמפו, אם כי הטקסטים מהותם נשארו פסימיים וממשיכים בנקודה שבה הסתיים הדיסק ההוא.  The Dress הוא דוגמה מצויינת: "דמעות שאתה רואה על פני/ משהו שיש לך מה לעשות עם זה/ פחד מתחיל להזדחל מעלה כשיש לך  כל כך מה להפסיד/ האהבה ממתינה לך בזמן שאתה בוגד/ הבזק אור מאיר עליך כשאתה זז"

ב – Impure Hair – "שערי המזוהם", קאזו שרה כמו מתוך הזיה: "איבדתי את מפתחי/ הרחקתי לכת/ האם זה היה מספיק לגרום לך לחלות/ אולי אחיה פעם שניה, אבל האם אאבד את בתולי/ הו בתולי"

בלונד רדהד – יותר מופקת, יותר מלודית, יותר מלוטשת, אבל לא על חשבון הייחודיות שלה.

דגימת סאונד – The Dress