ככה זה ברוק הבריטי. מגיעה חבורה של ילדים משומקום (למעשה, מפרבר בשפילד, תאריך הקמה – 2002, אלכס טרנר – קול ראשי, ג'יימי קוק בגיטרה, מט הלדרס – תופים, ניק או'מאלי –גיטרת בס) ועושה אלבום ביכורים שנמכר מסחרר, מועמד לשני גראמי, האלבום ההוא הראשון שלהם –  " כל מה שאנשים אומרים עלי – זה מה שאינני" נחשב לדיסק הביכורים שנמכר יותר מכל דיסק ביכורים אחר שיצא אי-פעם בבריטניה עם להיטים כ"אני מתערב שאת נראית טוב יותר על רצפת הריקודים" ו"כאשר השמש שוקעת"..  והשאלה אחרי ששמעתי את הדיסק החדש "הסיוט הנורא הכי אהוב"  – מה קורה כאן? איך באמת מתרחשת הצלחת בזק כזו. שיר אחד השקט שלהם, הכניע אותי מיד – Only Ones Who Know. (דגימת סאונד למטה) עוד אחד שכדאי להזכיר Brianstorm  – כך בפירוש – כלומר לא  brainstorm כפי שקל לטעות. זה שיר על בריאן, שחצן – "ואנחנו תמהים אם אתה מזלזל בנו כי איננו מסוגלים להסיר עינינו מחולצת הטי שלך". הארקטיקס עסוקים בעניינים הקשורים בעברם. כזה הוא גם השיר שנקרא Flourescent Adolescent – בגרות פלורסצנטית.

אלכס טרנר הסולן שר: "הכל נראה תקין בחור השחור/ שום דבר לא נראה יפה כמו מחשבת עבר".

ובשיר "דבר רע" הוא שר בטון הסרקסטי – "עשי דבר רע/ הסירי את טבעת נישואייך"

זה אלבום שזקוק לזמן כדי להתבשל. הוא פחות ידידותי מלודית מקודמו. אפל יותר. ועדיין זה בריט רוק אינדי ששווה האזנה..