"עכשיו הזמן שלנו לפרוח בגן האהבה", ו"אומרים שאהבה היא אשליה". ו"תני לי לאהוב אותך לנצח". ויש בשיר משהו מתוחכם יותר:  "יום שישי בבוקר מתעורר לפני השמש/ פנייך נסוגים" "מתוך דמעה מסווית את מביטה בי". מצד אחד פשטנות הרדקור,  מצד שני ניסיון לכתוב יותר ייחודי. ביחד זה נשמע יציר כלאיים טקסטואלי, לא המשורר החדש של הפופ הישראלי, אבל יש מקום להמתין מה יקרה.

 ונעבור למוסיקה. לאן מחזיר אותי הקול התמים הזה, הסגנון הפולק-רוק אקוסטי של השבעים?  מעניין לדעת אם אסף מלר שמע אל סטיוארט, כי זה פחות או יותר הסגנון של סטיוארט בעיבוד האקוסטי הקולח של ראובן חיון.  זה כל כך הזכיר לי את סטיוארט שכמעט איבדתי את מלר. אבל ככלל, אם יש כאן השפעה, אז היא מוצתה הכי טוב שאפשר לשיר החדש הזה, שסובל מפערים ברמת הטקסט.