מה הקשר בין מוסיקה צוענית ויהודית? מי שנכח במופע של "לה זייה נואר", Les Yeux Noirs – הרכב שמובל ע"י שני אחים כנרים יהודים במראה כמו-צועני, אריק ואוליביה סלאביאק, קיבל תשובות.
אז מה היה לנו? ממליגה וצ'ולנט ביחד, מוסיקה מזרח אירופאית, צרפתית ובעיקר – יהודית שמגיעה עד ה"אידישע מאמא". (ואם תרצו תירוץ טוב לחיבור – אז זה הגורל המר-נורא משותף שהיו לשני העמים בתקופת השואה) אין לי מושג אם הייתה כאן החנפה כלפינו, אבל המוסיקה נשמעה הרבה יותר יהודית מצוענית. ובשיא החגיגה נחתה הפתעה – חנה לסלאו (שהכירה אותם במקרה בבית קפה בנתניה) טרפה את הבמה בשני שירים מבית אבא-אמא ביידיש. ההרכב מצרפת המוכר מלהיטה הענק "שוקרייה" (השיר שליווה את פינת הרומנים ב"ארץ נהדרת") הגישה תערובת מפולפלת עם הרבה רטבים של מוסיקה רומנית, צרפתית ואידיש, ולמעשה חיבור חזק בין הצועני לכלי זמר. המופע מהול בהרבה נוסטלגיה ושמחת חיים.
אריק ואוליביה סלאביאק , המובילים את השמיניה של "עינים שחורות" (השם נלקח משיר רוסי ישן, שהתפרסם בזכטת הג'אזיסט הצועני האגדי דג'אנגו רינהרדט) שהקימו את ההרכב לפני כ – 12 שנה הם כנרים קלאסיים (למדו בקונסרבטוריון של בריסל) החליטו להחיות את המוסיקה היהודית ועלו על גל התחיה הגדול של מוסיקת כליזמר.
הם התחילו במועדונים קטנים ופגשו מוסיקאים שונים שהצטרפו אליהם במהלך השנים עד שהפכו למופע קרוס קלטשר סוחף ומאוד טרנדי. "שוקרייה" (דגימת סאונד למטה) הגיע בהדרנים, והזכיר את החגיגות בסטייל הבלקני של תזמורת "חתונות והלוויות" של גורן ברגוביץ', את המוסייקה של אמיר קוסטוריצה מ"שעת הצוענים". מה שברור הוא שאצל צמד האחים היהודים – צלילי הכליזמר לעיתים הרבה יותר דומיננטיים מהמוסיקה הצוענית, אבל זה בעיקר החיבור בין היידיש-יהודי לרומני-צועני, וכשמדובר בכנרים וירטואוזים זה יוצא חם מהתנור.
ומה שעוד יפה בטרנד הזה שהכל מתמזג לאיזושהי חבילה פסואדו אתנית שיש בה גם ניחוחות מהג'אז בנוסח דג'נגו ריינהרדט. משהו שעושה בעיקר חשק לרקוד איתם. ובסך הכל – מי שלא שמע את "לה זייה נואר" לא יודע מהי חגיגה צוענית-יהודית.
