מכנים את המוסיקה של דניאלה מרקורי "ברזיליאן פופיולאר מיוזיק" או בפשטות – פופ ברזילאי. שרית חדד הברזילאית? רעיון נחמד. שתיהן באות לעשות שמח. העניין של חדד זה במוסיקה ים-תיכונית עממית ופופולארית. העניין של דניאלה מרקורי – הקרנבל של באיה. השאו שנתנה היפהפיה האקזוטית, דניאלה מרקורי באמפיפארק רעננה הוא במילה אחת – פרפקציוניזם. מתודלקת בשלושה אנשי הקשה, רקדנים, כוריאוגרפיה, מחליפה שמלות בסיטונות.
כמו כותב שורות אלה, הרוב שמגיעים אל מרקורי, אינם מבינים פורטוגזית. האם יש כאן בעיה? – יש, אבל מסוג הבעיות שניתן להתגבר עליהן כשמדובר בדניאלה מרקורי. מרקורי עשתה מפגן מסעיר שנראה כמו הובא משיאי הקרנבל של ריו – סמבה עם כל דבר – פאנקי, פופ, רגאיי, בוסה נובה ורוק. פצצת אנרגיה, חושנית, טמפרמנט בלי סוף, מקצוענית פחד.
הדיווה הברזילאית לא נותנת לנוח לשנייה טמפרמנט, חושניות, אקזוטיות עם אנרגיות מוספות. זה מה שמתמצת הזמרת ילידת באייה, שהיא התגלמות המוסיקה של הקרנבל על צבעיו וסגנונותיו.
בקורת? אז אם ניקח את זה מזווית אחרת – יש גם בעיה. כמעט כל השירים נועדו להרקיד. מעט מאוד שמענו מרקורי אינטימית, טון שונה, ביצוע קצת אחרת. יותר אקספרסיווית. לפעמים התחושה הייתה של פופ עם קורטוב של סמבה. אפשר לראות את זה גם ככה. הרי ברזיל אינה רק קרנבל.
אבל בסך הכל, מדובר בזמרת אחת ויחידה שמשקיעה טונות של אנרגיה ונשמה במופע שלה, והיא בהחלט מייצגת את מולדתה באיה בפרט, את ברזיל בכלל בתערובת העשירה הזו של מנגינות ומקצבים, וכבידור – חייבים לראות המופע שלה ולו פעם אחת בחיים.
