צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים, ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה".
דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף. אבל אולי כדאי לנסות להתעשת. "שפכו עלינו מים", מבקש דודי, "נרגיש מה קורה", "שנצחק שנבכה". חיים לא קלים.
קצב רוק טוב עם הפוגה קלה לקחת אוויר, או לשתות כוס מים. לואי להב, מפיק מדופלם, הכניס קישוט מזרחי ברוקנ'רול שמאפשר הצצה לתוך הלחץ. אפשר לבכות את זה, אפשר לרקוד את זה. לוי מצליח להביע את הפחד, הבלבול, למעשה את חוסר היכולת לדעת מה קורה. ומקצב הרוק הזה המופק לעילא מעביר את התחושה.
תגובה אחת
שיר ענק דודי אתה זמר ענק תמשיך ככה