צ'י'ק קוריאה, פסנתרן ונפיל ג'אז, מודיע לקהל ברעננה בטרם דואט עם הענק שממולו, גרי ברטון, שכבר אוחז במקלות הויברפון, שאם הסלולארי שלהם מצלצל באמצע המופע – שיענו. אין בעיה. הצחקה שכזו לפני שיוצאים לדרך. יש לו את זה לצ'יק. הצחקות קלילות בין קטע לקטע. והוא לא זז לשנייה בלי המגבת, והפעם לא רק בשביל הפנים, אלא כדי לנגב את קלידיהפסנתר שהתכסו שוב ושוב בטיפות לחות.

הקונצרט: דואט פסנתר-ויברפון, ואני רוצה להכריז כבר עכשיו: דואט כזה לא שמעתי בחיי.  כלומר – לא רק במשמעות של פסנתר וויברפון. השניים מובנים זה לתוך זה, מביאים לקונצרט את כל השלושים וחמש-שש שנות נגינה משותפת מאז הוציאו את Crystal Silence ב -1972. ואגב, כפי שסיפר ברטון לקראת הסוף –  הדואט-ג'אם הזה נולד לגמרי במקרה בפסטיבל ג'אז בגרמניה – "היינו השניים היחידים  בין כל משתתפי הפסטיבל שנענינו לבקשת מפיק הפסטיבל לנגן על במת הג'אמים. וההמשך כמובן היסטוריה – תקליט ראשון משותף במסגרת ECM ותקליטים נוספים ומסע הופעות שמתחדש ומתחדש.

מי מהקהל ברעננה שחשב כי השניים יתמקדו רק באלבום הנ"ל – לא התאכזב לקבל הרבה דברים טובים מכיוונים שונים. מבאד פאוול ועד ביל אוואנס. גם מהאלבום Native Sense או כפי שצ'יק קוריאה אמר –  קטע מאלבומנו האחרון שהוקלט לפני 12 שנים.

אילתור משותף של פסנתר וויברפון נשמע אצל הצמד הזה משהו מאוד וירטואוזי, משחק זריז מאוד של חתול ועכבר, שוזרים קווים מלודיים,  מאלתרים על המילימטר. מנגנים כמו שעונים שווייצריים ישנים שלעולם אינם מזייפים. ברטון משתמש בארבע המקלות כדי להוציא מהויברפון צליל מלא, עשיר, הרמוני. תפקידי ההובלה והליווי התחלפו בין השניים בתדירות גבוהה, למעשה אלה היו סולואים מרהיבים המנוגנים סימולטנית, שהוכיחו כמה השניים מחוברים, אוהבים לנגן ביחד, מבינים זה את זה.

קוריאה ניגן קטע שהוא קורא לו "באד פאוול" על שמו של הפסנתרן המהולל, ופה קיבלנו דיאלוג מופלא בין הפסנתר לויברפון בסגנון ג'אז ביבופ ישן וטוב.

ההפתעות הגיעו בדמות קטע מבוסס פלמנקו של צ'יק, שהתחיל במחיאות כפיים קצובות של השניים פלוס קטע בלתי גמור של המלחין הרוסי Alexander Scriabin  – "בלתי גמור אבל אנחנו החלטנו לסיימו הערב", הודיע צ'יק קוריאה. ובסוף הם חזרו גם ל – Crystal Silence לשביעות הרצון של כל מי שהתקליט הזה נמצא בספריית הג'אז שלו.

וככל שהערב רץ קדימה, הגבירו השניים קצב והגיעו לרמות וירטואוזיות שאי אפשר ואסור לתאר במילים.

עוד ב-1972, כשהשניים ניגנו לראשונה דואט, ברטון תמה האם לקהל תהיה סבלנות לשמוע שעה שלמה של פסנתר וויברפון  בלבד ללא ריתם סקשן, בלי סקסופון וחצוצרה.

הערב הזה, 35 שנה אחרי ממשיך להראות לברטון שיש הפתעות בחיים, שגם אינן נגמרות. קוריאה את ברטון ממשיכים לקבל את הסטנדינג אוביישן החמים בדיוק בשביל הדבר הזה.