נועם רותם מספר על אנשים קרובים שחלו בסרטן, על חוסר האונים של המבקר בבתי החולים, על סיוטי הלילה והבשורות הרעות. במהלך הערב הזכיר  את שמותיהם של השדרן ואיש הניו-אייג' אורי לוטן ושל אשת יחסי הציבור מירי בן-יוסף שהיו מאוד קרובים אליו.

נעם רותם בחר לוותר על מתופף. הוא בתקופה, שדחוף לו לספר על  סיפורים על טראומות וימים קשים, לשמור על עיבודים אקוסטיים נקיים, פחות הפקה,  פחות חשמל. שהסיפורים יגיעו. ימי "קרח תשע" – רחוק מאחור, למרות איזכור פה ושם ("אסף אמדורסקי").

 השירה הסיפורית הזכירה לי את לו ריד. (רותם תרגם את שירו של לו ריד "חרב דמוקלס" שמתאר טיפול כימותרפי)  קול יבשושי, מונוטוני , בלי לייפות, מאוד אותנטי

. "עולה ויורד" –  על איש שמתרוצץ בבניין גדול כמו מקק, עולה ויורד. ומרגיש: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד". מלודיה? דיאטטית.  הקו הסיפורי לובש אופי מאיר אריאלי ב"בשורות רעות", נשמע כמו רשמים מבית חולים לחולי רוח:  "באמצע הלילה את מתעוררת עם קרעים של חלום באוויר".

ועוד בסאגת הביאוס והדיכאון: על אחד שגמר במחלקה "ולא הספקתי לבקר אותו", ולמעשה לטרגדיה כפולה –  "שבועות אחר-כך וכמעט נשכח כל העניין/ עד שסרטן פגע גם באשתי ועשה אותי קטן/ ואין לזה סוף אין לזה סוף".

 וגם רוקנ'רול: "אני לפעמים הולך לאיבוד במבוך של ספק" או "לפעמים זה נתקע לי כמו אבן בגרון". שר נועם רותם את התחושה הקשה, והפעם שומעים הבעה וגם סולו גיטרה שנכנס במקום המדויק. הזכיר לי את פרסקי ושירי הדיכאון הקצביים שלו.

וב"לפני תהום" שומעים אירוניה באווירה חורפית אפוקליפטית – "כי לא נשאר כמעט מקום/ בקצה ההר לפני התהום". רותם נשמע כאן משורר פופ שמעטר את הגיגיו. רצינו הבעה? – כאן יש הבעה.

ואולי יום אחד נחיה במקום שאין גוף – ולא יהיה עוד צער, ו"תהיי חופשית מדאגה", שר רותם ומוריד הילוך. "עזרה בדרך". מחזיר צבע לפנים. קריאת אס.או.אס מדליקה לכל מי שנמצא בצרה/מצוקה/בלחצים/במשבר. המנון מדוכאים משמח לבב, מתדלק את הערב.

לא. זה לא ערב עצוב. בטח לא מופע סוחט דמעות. נועם מוסר דו"ח מתחושותיו  כמעט בלי דרמה, ללא זעקה, אפילו לא מרירות,  לא אירוניה בוטה. וממש זה מה שמעניק לערב אמינות גבוהה.

רזה, נראה כזה לפלף אשכנזי, חיוך מבויש משהו. אבל נועם הוא אחד הרוקרים האלטרנטיבים במקומותינו. בזה אין לי ספק.

אסף תלמודי בפסנתר, מפוחית ואקורדיון אדם שפלן בבס השאירו אותו בקו אנפלאגדי שעזר לו להבליט את האופי הנאראטיבי של הערב. רותם מיוחד, מעניין, לא תמיד מרתק מבחינת המנגינה וההבעה, אבל אמן בתוך עצמו הוא דר, והטונים האלה אמנם משדרים סגנון וכנות.שיישאר בתוך עצמו.