בן ארצי מהרהר הרהורים על החיים והעולם ועל בכלל. איש מבוגר חי בתוך איש צעיר. זה הולך עם כל מיני משפטים "יפים" אך באנאליים: "ימי הולדת מסמנים שהזמן אוזל" או: "יום שעבר הוא כמו דף שנתלש מהספר", האהבה מורכבת מדי, ואז מה שנשאר זה שיר או ציור, שהם יותר חזקים. תובנה פשטנית שכזו.

בן ארצי מעמיד עצמו מהצד. כל העולם מספר סיפור, וצריך להקשיב. קצב מיד טמפו, הטון הוא הטון המלנכולי המוכר שלו, רכות שאפילו בולעת מילים. אם כבר שיר – תשיר. כי עיבוד יש פה. הביצוע הזה מעקר כל עומק בשיר, ממסמס אותו.