החליל לוקח למחוזות חלומיים, מעודנים, שמימיים. וזה האוסף הזה: מוסיקה שנכתבה בהשראת קסם צליליו המיוחדי של הכלי. הקטעים בחלקם תזמורתיים, ובתזמורת כידוע החליל לא יכול להרגיש רגשי נחיתות, בעיקר בתפקדי סולו ליריים אווריריים. אבל כמה מיוחד המפגש בין החליל לצ'מבלו ו ב"סיציליאנה" לבאך בנגינת וילברט הזלזט. שתי דקות של נטו קסם.
זה מסוג האוספים שמפנקים את האוזן מנכסי צאן הברזל של המוכרים והחביבים כמו פרק ראשון מהקונצ'רטו לנבל בעיבוד לחלילית מאת הנדל בנגינת מיכלה פטרי. או: עמנועל פהוד מנגן את הבדינרי מהסוויטה לתזמורת של באך. מה שאפשר לחולל-חלל בדקה ו-26 שניות.
אבל לא רק קלאסי במובן הקל – פופולארי: הנה נכנסים לאולם הקונצרטים לכ-9 דקות של קונצ'רטו לחליל ונבל – האדנטינו מאת מוצארט בנגינת סמואל קולט. ספירות עליונות.
ובטהובן? ג'יימס גאלווי אוחז בחליל הזהב כדי שלו לנגן פתיחה מסרנדה לחליל, כינור וויולה. כאן אנחנו בפרק הוירטואוזי של הדיסק. גאלווי יחזור בביצוע נדיר למינואט מסוויטת "הנערה מארל" של ביזה.
בין שפע סוגי החלילים קיים החליל הזעיר הנקרא פיקולו, הגבוה באוקטאבה מהחליל הרגיל, והצליל המיוחד הזה מגיע מקונצ'רטו לפיקולו מאת ויואלדי בנגנית ויליאם בנט.
והחליל הוא חליל אחר – צלול ובהיר וענוג – בנגינת ז'אן פייר ראמפל – כאן בפרק א' מסונטה לחליל בנגינה של צבעים וסלסולים ששייכים אך ורק לרמפל. וגם רומנסה מאת פולנק של שומאן. שנגיד הכל על הדיסק הזה. ממש בזבוז מילים.
בונוס: איאן אנדרסון מנגן את Bouree של י.ס באך, והעיבוד הזה בשיתוף "ג'טרו טול" הוא קלאסיקה, תרתי משמע.
