דבר ראשון זה הסלסול. אני אוהב את סלסולה של מאיה אברהם. ואחרי ששמעתי 13 שירים כולל רמקסוס יפהפה ל"למה" של נדב שפילמן – אני קובע שאברהם מביאה קול והגשה ועיבודים יפים למה שמכנים "זמר ים-תיכוני".
גילינו אותה ב"מכל האהבות" של עידן רייכל (השיר נכלל באלבום. אגב, מה היה קורה אם רייכל היה מספק לה עוד שיר או שניים?) ואני מגלה אותה גם במנגינות ובשירים של יהודה מסס, רן אביב, מורן גמליאל, Henree (למרות הטקסטים הקיטשיים) אדם פרי, דנית צור-אלמוג, ארקדי דוכין ובעיבודים המאוד אפקטיביים של רפי קריספין ואדם פרי מצד אחד ו
נכון שאחרי 13 שירים אני נשאר עם מעט חומר למחשבה, עם מעט טקסטים ייחודיים, אבל גם בחלקת האדמה הזו שבעיקר ניזונה מתחושות האהבה, שברונה ואובדנה, מצליחה מאיה אברהם לשדר טונים תחושתיים אמינים, כשהיא נעזרת במנגינות קליטות (כמעט כולן – משמיעה ראשונה!) בהרמוניות ובקצבים אפקטיביים ובנגנים שמעניקים לה צלילים במינונים נכונים – גיטרות אוקוסטיות (דוד טסה), כלי נגינה אתניים (בוזוקי, דודוק, טאר)
חשבתי על זמרת כמו שרית חדד במהלך ההאזנה לדיסק הזה. מתברר, שגם בז'אנר הים-תיכוני ניתן להיות אמין מבלי להתמסחר עם קריצה לחאפלות. מאיה אברהם קודם כל שרה כדי להביע את עצמה. אולם החתונות אינו עומד לנגד עיניה. היא מנסה לגעת קודם כל בנימי נפשה, להיות כנה עם התחושות שלה. והנה מתברר שפשטות יפה אינה חייבת להיות פשטנות בוטה.
"רק רצית אהבה/ ואת בשמלת פרחים/ חיכית והוא עוד לא הופיע" מילים פשוטות, מנגינה מינורית, טון שמגיע ממקומות של אמת. לא צריך יותר.
וזה לא רק גוון אחד בקול שלה שמשכנע כי אברהם היא זמרת מצוינת. זה קשת גוונים, שמאיה מצליחה לפרוש, למרות הטקסטים שהם בעיקר מילות רגש, לעיתים אפילו טיפה מיופייפות.
קחו לדוגמה את "למה" – זה סוג השירים שהרגש רץ לפניך. הלילה מאיר, הרחובות דוממים והיא שואלת למה הכאב לא עוזב את שניהם. סוג של טקסט שבדרך כלל נוטה למניפולציה על כאב. לא מצליח להיות הכאב עצמו. מיה אברהם – ששרה את זה מצוין, תרצו – עופרה חזה משודרגת,
אני מאוהב בדואט שלה עם יהודה מסס מילים ולחן של ארקדי דוכין. מחמם לב משמיעה ראשונה. טקסט? הכי שבלוני שאפשר לכתוב. האהוב הבודד משוטט כמו כלב ברחובות סובל כאבי אהבה, ורק היא האהובה חושבת שטעתה, ורק אלהים יודע כמה אהבה. אם אלהים בשיר, אנחנו יכולים להיות רגועים. חוץ מזה – להיט ים תיכוני שידליק הרבה נרות, קולו החם של מסס, קולה מלא הנשמה של מאיה אברהם, ותודה ל
אלבום של רגש, הרבה רגש, אהבה מסתבר ממשיכה לייצר מנגינות יפות, ולמרות הקיטש, מצאנו גם משפטים אמינים, ובעיקר זו שירתה של מאיה אברהם, בסלסול שלה, בטון התשוקתי – רובם מגיעים ומחלחלים למקומות שאליהם הם צריכים להגיע.
2 Responses
אלבום מרגש ומצוין נורא אהבתי ואני בד"כ לא מת על מוזיקה ים תיכונית\מזרחית
אלבום מצוין ומרגש
יוסי חרמנוסקי אתה חייב לשמוע את הדיסק החדש של עמיר בניון הרהורים ולכתוב עליו ביקורת חייבבבבבבבבבבבבבבבבבב