לכולם בחיפה, כולם בעכו, כולם ביבנה, כולם ביפו. הקצב הוא הבשורה. מקצב עובר ושב. זה המוטו. שבק ס חוזרים לקצב. יש בזה בשורה? לא. שום בשורה. קטע כוחני שמנסה לשדר מציאות. עמוס מאוד. פילוני לא ריחם עלי. אני שומע משפט כמו "זו מלחמה על הבמה בשביל הנשמה" שרים כולם כאן באוברדרייב, שאתה כאילו צריך להאמין לבלגן. הקצב של השבק מסתחרר. הולכים עד הסוף. אני קולט מילים – רייטינג וג'נטים בין המקצבים. האם הם צוחקים על העדר שרוקד לפי הקצב? לדחוף ולדחוף בשבקיות סוערת, לתת לקצב היפ הופ אפרו סוער להשתלט עליכם. ומי מקשיב למילים. מי?! זה רק צריך להשתלט.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
2 תגובות
אתה כנראה מטומטם מידי כדי שאני יכתוב לך או יתייחס אליך אבל אני לא יכול לשתוק שאני רואה תגובה כזאת. אתה פשוט חמור שלא מבין במוזיקה, אני לא מבין מאיפה החוצפה לדבר ככה על הלהקה הכי טובה שהיתה אי פעם בארץ. כל דבר שיוצא להם מהפה מעורר השראה ואם אתה שואל אותי אתה צריך להכנים את הראש שלך לאדמה ולחשוב על מה שאמרת.
שב"ק ס' ירו לעצמם כדור היישר לריאות עם הדבר הזה.
במיוחד הדברים אמורים לגבי מוקי, שכה טרח להפוך לאומן היפ הופ איכותי. זהו הזבל בהתגלמותו- צעקני, טקסט זול, מגלומאני ( אפשר לחשוב שרק להם חיכו כולם בדריכות עצומה ) ומוקי המעצבן שובר כאן שיאים חדשים של ביצוע קלוקל. אין מה לדבר על לחן, עיבוד וכו'. 3/5? ממש לא. אולי בסולם הגועל. אבל אז זה היה נמוך מידי.