יניב מניב 12 חדשים, ואחרי שסיימתי נשארו לי איזה שניים וחצי משפטים ועוד שניים וחצי שירים. משפטים: את יפה, רק אותך אוהב, תשארי לצידי, את כבשת אותי, נכנסת לנשמתי וכאלה. והדמעות שלא עוזבות. ואיך היא מסובבת ת'האגן שלה.
יש ליניב קול גבוה, ענוג, מסולסל היטב, מלא חום ונשמה, ואחרי מה ששמעתי, אני שואל : לא חבל? אז עוד רומבה פלמנקו ועוד דאנס ים תיכוני, ועוד צירוף אינסטנט של מילים ועוד היא עוזבת ואתה נשאר, ו"הירח בי נוגע/ ברכבת שוב נוסע" ובכלל החיים בסבבה, סרט הודי עם האינטרנשיונל, והאהבות פורחות, והחיים עוברים ליד, והכי חשוב לתת לכל הפועלים בבית החרושת למילים פרנסה.
בממלכת המוסיקה הים-תיכונית שמתחברת לפלמנקו וליוונית ולתורכית ולהודית – יש גאות מוסיקלית, וכל שטות של מילים מוצאת את דרכה אל מצעד הדאנס האוריינטאלי.
רוב הטקסטים הם שירי אהבה אינסטנט מתאימים לאווירת קניות זחיחה בקניונים, לחאפלת אירוסין, רזים מאוד מבחינת התכנים, נאיביים עד שערורייה, אבל הזמר שעשה את "חושב עליה", "לילה לבן" ממשיך להפעיל בקול מעודן (השם מחייב) כביכול כזה ש"מביע רגש", פס יצור שמספק רצף מעונתזים לסלולאר, מלודיים, קולחים, אבל לא נשארים בדרך כלל במישור שטוח, בידורי, ואפילו עם מבצבצת פה ושם דמעה – דמעת תנין היא.
