נועם ענבר וימי ויסלר מציעים תיאטרון רוק הזוי, מוטרף, מאוד לא עממי שהטיש הגדול אם לא יקיא מהבילויים – בטח יתחיל בלעדיהם. "באב אל וואד" שלהם הוא תירוץ. למעשה, אנחנו בטיסת התרסקות מוטרפת. והדובר שלהם צודק: הבילויים לא התכנסו כאן כדי לבדר אותנו. אבל למה הם נטפלו ליפה ירקוני. מה היא אשמה? מה אנחנו.
גחמה מוטרפת, תיאטרלית בשירתו של נעם ענבר, התרת רסן מילולית, שבה מככבים נמיכותו של דובי גל, רשימות שינדלר 2 האפיפיור על סקטים ושייקספיר. הבילויים נשמעים כמי שנורא רוצים פרודיה. רוצים. נו, אז מה? לא נגרפתי.
"חיליק פורצילנה מסתכל על המצעד" מוגש במקצב בין בלקני צועני לרגטיים, על כל מיני דפקטים וחריגים כמו ילדה עם שני ראשים ושש ידיים בעיר דימונה. לא צריכים להבין את השיר. צריכים לרדת לעומק הטירוף.
"שוש אלמוזלינו"  המינורי מושר זחוח סטייל פופ שנות השלושים בליווי אקוסטית מתאימה להיות סגורה אצלו בכד עם חורים כדי שתנשום. מעניין מה אומרת הח"כ לשעבר שושנה ארבלי-אלמוזלינו על ההצעה הזו? חורים בכד כדי שתוכל לנשום. אני נשארתי לא מוצחק.
"שגר פגר" מחלץ מהשיממון לקצב רוקנ'רול. שיר מקפיץ שמחבר בין רגטיים, קברט ורוקנ'רול. כדי לעקוב נכונה אחרי הנאראטיב של הטקסט, אתם מתבקשים לענות על השאלה הבאה: מה הקשר בין הלר קלר, חוג תפירה בבית הכלא, מזדה לנטיס, ננסי ברנדיס, איש נדל"ן בלב אטלנטיס. נועם ענבר (שירה, בס) את ימי ויסלר (גיטרה חשמלית), מאיה דוניץ (פסנתר), יוני סילבר (סקסופון) ושלמה כרוב לביא – תופים הולכים על סיפור הזוי. סהרורי, קרקסי, רב-סגנוני. בעיה: פרץ המחשבות לא מגיע, סיפור ההזיות מתנקז לאפיק קצבי מסעיר. לא נשארתי אדיש, למרות שהתרחשות הביזארית סירבה להגיע.
"תנשב הרוח" – לויסלר את ענבר יצא משהו שנשמע כשיר על אלימות צבאית שלובשת גם אקט של אונס בשם צורכי הביטחון, כשבסופו של דבר הכוונה הייתה לשיר "סוב סובב הפינג'אן". מה זה – שיר מחאה?
הקברט מגוון בגרמנית ב"קלון ב-G7", סיפור רוקנ'רולי על אורח לא קרוא, בגידה ושקיעה בערפל הזייתי.
שיר נוגה שאמור להביא לדמעות – "עצות מאמא" – נשמע כאיזו אופרטה בעיבוד מיתרים. סגנון הקברט הישן חוזר ב"שירו של האנץ" – גם כאן גחמה סיפורית של מועצת חכמי הבילויים במנגינה קסומה, בעיבוד מינימליסטי. הבום פם פם הקצבי סטייל המתכון הבלקני של "החתונות והלוויות" של ברגוביץ' מגיע ב"שיר בחסות המועצה לפירות הדר", וצריכים להגיע למילים כדי להבין שאת הסיפורים הביזאריים-הזויים שלהם אי אפשר לספר.
ובמילים פשוטות: כל שאלה שתישאל לגבי השירים האלה של "הבילויים" הינה רלוונטית וצודקת כולל – מה הם רוצים מחיינו. (אפשרות) מצד שני הדובר של בילויים צודק: הם לא הבטיחו לנו חיים משוגעים. הם לא כאן בשביל לבדר אותנו. הם לא כאן בשביל הטיש הגדול. הם כאן בשביל הגחמות, הטירופים, המשלים והנמשלים. מיוחדים? – נדמה לי שעל הבמה הם יכולים להישמע/ להיראות יותר מיוחדים.