לא פשוט לקטלג את ראווה. המוסיקה שלו אינה בופ, גם לא בדיוק ג'אז אוונגרד. ראווה מנגן ג'אז נאטרטיבי, מאוד רילקסי, טון החצוצרה מספר סיפור, ושהתפיסה ההרמונית המשובחת היא חלק מזה. בד"כ זה ג'אז נינוח, נוגה, צליל חם מאוד, מאופק-לירי. אבל ראווה הוא גם ארכיטקט של מבנים ג'אזיים לא שגרתיים, שיינויי קצב, אינטרקציה מופלאה בין נגני הנשיפה והקצב. יש כאן לפחות קטע קצבי אחד (מס. 5) ששובר את המסגרת המינורית לכיוון סווינג קצבי. ובסך הכול, זה ג'אז אירופאי יצירתי עשיר, מנוגן מבריק, ובמיוחד הטון הזה של החצוצרה שמחזיר אותך פעם שנייה ושלישית לדיסק.
