שלושה ראשונים מאלבום גרסאות כיסוי (קאברים) של ארקדי דוכין ללהיטים כחול-לבן (יצא במסגרת רשת "ארומה") מה שמעורר מחדש את השאלה – מהו קאבר מיוחד, מעניין, ייחודי? התשובה פשוטה למדי: אל תנסה לחקות את המקור, העבר משהו משלך, מסגנונך, מהשקפת חייך, מהלך רוחך, מקו מחשבתך. מדימיונך הפורה.
אצל ארקדי דוכין זה קורה. הוא לוקח כל שיר אל החלקה שלו, שיש בה אלמנט מאוד "שאנסוני", דרמטי-נוגה.
כמו שארקדי עושה את "איפה את אהובה" (מילים ולחן: ל.פביו), אחד השלאגרים הגדולים של יהורם גאון – זה בדיוק זה. במקום הפתוס הגאוני, יש לנו את המלודרמה הארקדית, שהיא עולם אחר, יותר קודרת, אישית, נוגה. יותר "רוסית" במשמעות של ארקדי שר את ויסוצקי. העיבוד תיבל את זה בצבע ים תיכוני. ארקדי שר את זה בתחושה נואשת – על הימים שלא ישובו עוד. עולם אחר. חזק.
את "דימיון חופשי" (מילים ולחן: יצחק קלפטר) לוקח ארקדי לנאראטיב, יותר מספר מאשר שר את השיר. מהפך של ממש. הפך את זה לבלדה אישית מאוד. מתוזמרת קלאסית. עיבוד שמשנה את המבנה המוסיקלי של המקור. מעניין מה חושב על זה קלפטר.
את"שלח לי מלאך" של "משינה" (מילם: יובל בנאי, לחן: משינה) מוציא ארקדי מתחום הרוק ועושה מזה שיר לירי חלומי שכזה, בליווי צנוע של פסנתר. שר את זה בטון אינטימי מאוד, הופך את זה לשיר ערש שכל אמא תשמח להשמיע לילד שלה. לפעמים הכל נראה אותו דבר, אומר השיר. אצל ארקדי זה ממש שונה. שונה, יפה, נוגע, מגיע, מרגש. קאברים כאלה יכול לעשות רק אדם אחד – ארקדי דוכין.
תגובה אחת
אהובה, איפה היית עד כה? כל מה שיש לי לומר, כבר נאמר בביקורת, רק להוסיף, שהקאבר הזה בעיני הוא מעשה ניסים – לקחת גופה ולהפיח בה חיים. דוכין, שיהיו לך חיים ארוכים!!! תמשיך לטהר לנו את האוויר.
מאי