זה מתחיל כמעט כמו בחור חדש בא לשכונה, ממשיך כמו "כוורת" ומגיע עד צעד תימני. ואז מרימים גבה: מה פתאום שיר על בוס? זה בערך כמו לשאול מה פתאום שיר על מכולת. מה רע בלגלות עניין בסוגי הבוסים המטרידים, המאיימים. הפואנטה – שגם אני ואתה רוצים לשחק אותה בוסים, מה שאומר שבוס אינו רק בעל תפקיד. להיות בוס זוהי תכונה. הקלילות האולארצ'יקית עושה מזה מחזמרצ'יק אולארצ'יקי ישראלי. בסגנונו הים תיכוני קליל, קופצני, משעשע, קורא לך להצטרף למעגל. לתת חיוך. אז חייכתי. זהו. חיוך, וממשיכים.
