היום באופנה לקשט שירים בצליל אתני "ים-תיכוני"בלי שום קשר אם אתה עושה מוסיקה מזרחית או מערבית. כשאבי עברי שר על כך שהעולם סביבו מסוחרר, ובמקום אהבה סוחפת (מי צריך סוחפת, די באהבה) שולט העצב בעולמו, אנחנו מקבלים את זה מפולפל, מקושט במזרחית. כאן כדאי להגיד מילה על תפקידו של המפיק והמעבד המוסיקלי, שמוליק דניאל, שעשה מאמץ די מוצלח לשדרג לעברי את האלבום.
זה לא אלבום "מזרחי". בפירוש לא. צבעים פה ושם, אבל ההרמוניה בבלדה השקטה "עוד אהבה" אפילו מראה פשטות "מערבית".
לעברי יש קול צרדרד וחם, לא "מנייריסטי", הטקסטים מנסים להתחמק מפשטנות, המוסיקה פשוטה ומלודית, נתמכת לעיתים בעיבודים קצביים נעימים – כמו, למשל, הרומבה ב"ימים טובים", שיר שחוזר על משפט שלכאורה נראה שיא הבנאלי – "או כמה שאת יפה, כמה שאת אוהבת", אבל בואו נגיד, שלא תמיד יש לחפש עומק והגות בכל משהו שמתנגן בנעימות.
כנ"ל ב"עוד מעט": "אל תדאגי אנחנו ננצח", שר אבי במקצב מיד-טמפו, עם קישוטים ים-תיכוניים, שמשאיר אותך עם רבע סיפור ביד – מדוע מתבקשת האהובה להמתין חודשיים?
טקסטים אינם הצד החזק של עברי. אבל במנגינות יש מה ללכת לספר. יש לו את זה. "מלאכים" הוא דוגמא למנגינה מקסימה, בעיבוד אקוסטי מדוד. האוהב פונה אליה בדברי ניחומין ועידוד, מסתייע במלאכי שמיים וגם מכריז על האושר המיוחל. גם כאן לא נפלתי מהטקסט, אבל המנגינה – יפה, יפה.
"שיר שמח" למרות הטקסט הסתמי (שיר מוקדש לחתול השחור שמונח על הכביש) – הוא מהמנגינות היותר יפות בדיסק, עיבוד פופ רוק עם קישוטי כינור ובוזוקי.
הסיפור של "חושך גדול" הוא כבר פריפריה מוסיקלית אחרת – סטייל הפולק-רוק סינגרס האמריקנים, על הבנאדם שנשאר לבד עם טבעת, כשהעזר כנגדו "הולכת לדרכה".
כנ"ל "עכשיו השקט" – שיר פולק אקוסטי, בוזוקי, כינור, כלי מיתר, אקורדיון, צבוע בצבעיים מלנכוליים. מנגינה יפהפייה עם מעבר קצבי מוצלח – על בן אדם שמסרב לחזור על הדרך בה הלך. ובשקט שנוצר מנסה לקבל החלטות אחרות. מהשירים הטובים באלבום – בעיבוד יפהפה.
ועוד שיר אהבה בגוון אוריינטאלי – "תני לי כוח" – פשטות יפה. הבנאדם מבקש באמצעות אהובתו לשכוח, לברוח. סוג של ואלס, וגם כאן עיבוד בשיתוף שירה מקהלתית שעושה מזה שיר עם מקומי מדיף ניחוחות ים תיכוניים.
את הדיסק מסיים
אבי עברי – ראיון ליוסמיוסיק
