בעז בנאי מסביר לנו למה יש כאב בעולם. יצא לו שיר כאב על רקע פריז בחורף, בנאדם שניטש ע"י העזר וקר לו ובודד ורע. הבנאדם כל כך מבואס שהוא חוזר אינספור בחלק האחרון של השיר על המשפט "זה לא יכול להיות". ובכל זאת תחילת השיר אומרת שהוא נשבע לא לאבד את הכוח להמשיך. בסערת הרגשות יוצאים כל מיני דברים מהבנאלי ועד הפחות בנאלי.
על הנייר זה טקסט שהיה עובר בקושי את הסדנא למשוררים צעירים. אבל למה לא להאמין לרחשי הלב. כשגבר בוכה בלילה – סימן שרע לו. יצא שיר מידטמפו שמעביר את התחושה בצליל מלו-מלנכולי. בנאי בוכה בפנים, אבל לא מתבכיין כלפי חוץ, וזה טוב. אבל קלאסיקה לא נולדה במקרה הזה.
