התקווה 6

התקווה 6

הד-ארצי
3/5

גם בג'מייקה יש רחוב שנקרא "התקווה", שם התגורר בזמנו הכהן הגדול בוב מארלי. לגמרי במקרה זה גם שם הרחוב שבו התגוררו האח והאחות עמרי (סולן ה להקה) ושלי גליקמן (קלידים). כשמגיעים לשיר השני Faya Pon Babylon   – זו יותר התקווה של ג'מייקה מאשר התקווה של ישראל.

 והם צודקים, המוסיקה הזו מגיעה משם. הקצב הזה כל-כך דומיננטי, שהוא נושא את התקווה 6 על כנפיו, גם כשהם מערבבים פטאווה (אנגלית ג'מייקנית, השפה המדוברת בג'מייקה)  ועברית בשיר מדליק במיוחד – "אנחנו לא עובדים בשבילם" המטיף לאי הטפה,  לחלום, לצעד אחד לפני החירות הטוטאלית.

אלהים נשאל שאלות בסבבה. ברגאיי קליל, בחיוך חמדמד. למשל: האם יש לו פקידה שאוספת את כל הפתקים? או: האם יש לו יכולת להגשים כל משאלה (פחות מבודח) והאם גן העדן הוא רכוש פרטי שלו. ומנין אנו באים – מהקוף או מלמעלה? ומיהו אלהיו של אלהים.

 יש לעומרי גליקמן יותר מצרור שאלות לאלהים שהוא שואל בעיקר כדי להוציא את הקצב לפועל.  אלהים אחד של גליקמן ו"התקווה 6" שהוא הרבה יותר רסטפרי מיהודי כי מה היו עושים גליקמן ואחרים בלעדיהם. מצד שני אולי בקינגסטון – כג'סטה יתחילו לנגן מוסיקה חסידית. יש מקום לאיחוד כוחות עם כל פסטיבלי הבובמלה-שנטיפי-בראשית.  

בדפי יחסי הציבור מוגדרים "התקווה 6" כ"ניו רוטס" בשילוב מקצבי דאנסהול.  נו, טוב ההזדהות היא כנראה טוטאלית. להקה ישראלית שהניו רוטס שלה נטועים באדמה אחרת שרה "בואי אלי לעוד לילה לבן" ומחקה בהצלחה את המבטא של הג'מייקנים ב"קוקוריקו" שזה בעברית שיר מחאה נגד הממסד ("נרדמתם על כסאות פאר אותם ממן העם"). לתקווה 6 יש אולי תקווה אבל אחרי שיר כמו World War X  קשה להאמין שנושבת באמת תקווה במפרשיהם.

איכשהו הנושאים מתערבבים, תקווה, חוסר אמונה, אמונה, מסרים כמו United Forever או טקסט שמדבר על דמעותיה של אם יהודיה ובכייה של אומה עברית ילדיה המתים במלחמות. גם כאן הכל הולך במבטא ג'מייקני על כל מאפייניו. עוד "שיר מחאה" פשטני נקרא Zoo והפעם פרט למשפט בודד – זה בעברית. לחיות בגן החיות המקומי, עם תקווה…

"אנחנו נגד עצמנו" הוא רגאיי ראפ קצבי שעוסק בקולקטיב המקומי ודן גם בשאלות על ליברליזם, סוציאליזם, כלכלה, אידאולוגיה, אמונה וטכנולוגיה. בסופו של דבר הדיון בשאלות ענק כאלה יישאר מחוץ לשיר. הקצב חזק ממילים.  

 

התקווה 6 עובדים על כל קלישאה שהם לקחו  מהתרבות הג'מייקנית כולל טיפול די נאיבי, סימאתי  משהו בנושאים פוליטיים ("מה עם העלה שנלקח מהיונה"). הטקסטים הם יותר סיסמאות וכרזות על רבולושן ופולושן מאשר תכנים שמנסים להתמודד. במוסיקה הם עושים שימוש מהוקצע ביסודות הג'מייקנים, אבל חסרה מידה של אלתור ופלפול. כלומר: אם בני התקווה 6 מתכוונים בדיוק לדבר הזה שנקרא רגאיי, הם צריכים יותר עומק ויותר מקוריות. את הדברים אני אומר למרות הסאונד והקולות והאקצנט. ו"גאידמק" – הוא דוגמא (סאונד למטה) לאיך רעיון הומוריסטי מקורי חזק  יותר מכל הניסיונות ה"שאנטיים" שלהם. למרבית האירוניה, גם כאן מסתבר שידו של גאידמק על העליונה.

Hatikva 6

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אולי יוסי תפעיל פעם אחת את שרירי הפה ותלמד לחייך?
    אולי ככה גם תדע להחמיא קצת יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות