יהלי סובול כתב על אביב שמתפרע עם קופסת צבעים, סגול שהיא אוהבת שמטפס על הקיר. מכתב אחרון שלה שזרוק על פסנתר בין חשבונות וספרי תוויים. שזה אומר מה? שזה עוד סתם חתיכת דף? הרי הלחן שכתב בן ארצי, הטון הנרגש שלו מראה שהמכתב הזה מאוד מעורר רגש, מאוד מיוחד. יש כאן תחושת אהבה עצובה, למרות שמהמכתב משתמע שהיא מאוד מאושרת.

סובול את בן ארצי חברו לעוד שיר רגש של יוצרים שמתגעגעים לאיזושהי אהבה ליד התווים של הפסנתר. ארצי יודע להלחין רגשות, לשיר אותם באותו רטט תחושתי מוכר, מיד טמפו, שמתחיל אקוסטי, קול שמטפס גבוה בסולם הרגש. קליט להפליא. צפוי להדהים. בן ארצי תקוע עוד שם – בימי גאות אהבת העשרה. זה עדיין מפעם בו חזק. אבל זה מה שהוא הכי טוב בו. זה מה שהוא יודע לעשוות הכי טוב. לשיר ברגש עלומים בתול, חף מבגרות.