בשורה התחתונה – היא אוהבת אותו. נקודה. את זה אין בכוחה לשנות. אז מה הבעיה? הגעגועים למקומות – סיכה שקנה לה ב"תחנה גשומה של אגד" וגם "הצער שלו שבא עם זר פרגים שחור" ו"האהבה היא תינוק מיילל/ ורק בין ידיך ישקוט הוא".
לא מת על המטפורה הזו שנחתה לתוך השיר. אילוצים של מי שחושבים "משוררים". תמר גלעדי שרה את זה בעיבוד פולק רוק אקוסטי חשמלי של חמי רודנר – ללא רגשנות יתר, אינה מתבכיינת (וזה טוב!) מוסרת אינפורמציה על תחושותיה, ועדיין השיר הזה בביצוע הזה של תמר גלעדי לא נשמע כ"עוד שיר" פשוט על אהבה.
2 תגובות
כמה שאתה אמביוולנטי. קודם כל לאה איני סופרת לא משוררת. אולי במקרה הזה כותבת פזמונים. ומעולה. בשיר יש הרבה יותר משיר אהבה: השלמה, פיוס, כעס, זיכרונות, אכזבות, וכן, גם אהבה. חיים שלמים. תמר גלעדי היא אחלה זמרת. יש בקול שלה משהו נקי שאין למצוא. וככה גם ההגשה. המוזיקה נהדרת! וההשוואה לסיוון שביט לא במקומה. אבל אפשר להבין את היצרים. והכי חשוב – השיר חדש חדש. ויפה מאוד.
עד כמה שזכור לי, זהו שיר ותיק כבר, לא? ורק עכשיו הוא מונח על שולחנך? על כל פנים, קצת רפליקה של סיוון שביט, לטעמי הצנוע. נחמד.