תני לו רק סימן, כי את האור של חייו, והוא לא יכול לחיות בלעדייך. מה שרים היום עוד טקסטים כאלה? לפי השיר הבנאדם מאוהב קשות. לא רק שהוא מאוהב קשות ונואשות – הוא ממתין לה כבר שנים. רק שתיתן סימן. הוא מבטיח לה אפילו זר שושנים אדום סטייל הסרנדות של פעם.

עם כל הכבוד, ויש כבוד, האם תהיה זו חוצפה להתחיל לדרוש קצת יותר מקוריות בטקסטים? "לא אוכל לחיות בלעדייך" – שמענו במיליון שירים. זה המיליון ואחד. נו, טוב, יש לחן בסדר, יש קול שמעביר תחושה, יש עיבוד ז'אנר ים-תיכוני. למעשה, אם מעיפים את המבקר מהסיפור הזה, יש כאן להיט דמעות ים-תיכוני שמצטרף בלי רגשי נחיתות לליגה הראשונה של גברים בוכים בלילה מרוב געגועים. אבי פרץ ממשיך את המסורת, ומבחינתו הוא צודק