חוזרים למקורות. אולי האור הגנוז היה גנוז יותר במילים של אבן עזרא. מאיר בנאי לא היה מעז לכתוב ככה היום, אבל אבן עזרא בניסיונו לגעת בנשגב – ממלא את בנאי במוטבציה לשיר "לך תאוות תהילתי/ היה עזרי בצרתי". לפי הטון, הלחן והנשמה – זה מאיר בנאי. ככה הוא שר גם שירים "חילוניים". הכוונה שבלב אינה יכולה לזייף. ואני אוהב את שירתו הזו. היא אמיתית. מה צער בנפשי – שאינני יכול ללכת בעקבותיו לאבן עזרא, שכבודו במקומו מונח, והוא באמת מונח במקומו. אבל מבחינתי האישית, גם שירת הנשמה הבנאית לא מצליחה לחבר לו כנפיים שישאו אותו אל מחוזותי העכשוויים. אלא שהנשמה של מאיר בכל זאת מחלחלת.
5 תגובות
אני מאד לא מסכימה עם עודד. כדי ליהנות מהשיר כנראה נדרשת פתיחות יותר גדולה מזו שיש לך.
אין כמו טכסטים הלקוחים מן המקורות. כמוהם שירו של אבן עזרא. פשוט נפלא. מה גם שכל אחד יכול לתת פרושים ומשמעויות משלו לאל. השיר פשוט נפלא. וככל שאני מאזינה לו יותר, ההנאה שלי גדולה יותר. והביצוע הנפלא של מאיר בנאי, שלדעתי הוא הזמר בעל הקול הנפלא ביותר שיש לנו. פשוט מרגשים ומרעידים את הלב.
אחד ה-שירים. לשירים מהמקרא יש את המשמעות האמיתית. מלאה בתוכן אמיתי וחי
שיר ממש יפה 🙂
אתה טועה
טקסטים מהמקורות הם הכי אמיתיים , הכי עמוקים והכי בעלי משמעות !
וכן אפשר לשתות יותר מכוס קפה אחת !
זאת הדוגמא למה שכתבתי על השיר של שולי רנד: השימוש הזה בטקסטים עתיקים-דתיים ( ולפעמים גם לא דתיים ) נראה לי רוחניות מעוסה. זה קל ונגיש מידי, לא יצירתי כל כך ויותר מכל ובעיקר- משעמם טוטלית. הבנתי שהשיר הזה הוא כמעט 6 דקות (!) . כמה קפה אפשר כבר לשתות ?