נו באמת, בשביל התובנה הזו ש"פעם זה טוב, פעם זה רע" וש"פעם זה לא, פעם זה כן" – אני צריך דווקא את שי לביא? מצד שני, רוח הקאונטרי מיוסיק הקלילה שמנשבת במפרשי השיר הזה, עושה ההגיג עממי מחויך עם קורטוב בלוזי שהזכיר קצת אריק קלפטון מצד הגיטרה הבלוזית של אילן וירצברג, ובעיקר את "מסמרים ונוצות" של מיכה שטרית, מבחינת הקצב, הפרייזינג והסגנון, עד שהייתה לי כמעט תחושה של פלגיאט. אני רוצה להאמין שהלחן הזה נכתב בלי שום קשר לשטרית.
לביא זכור מהפקות של מופעי יובלות, מ"מגפיים". הוא מחבר חציר ישראלי עם תבן אמריקני. טוב שהיה וירצברג לצידו ששדרג את השיר. טוב שהיה נתן כהן, מקצוענים שתרמו לגימור טוב של השיר, ועדין זה נשמע לי כקלילות שלא תוביל את שי לביא לקבל את פרס המקוריות ל-2007.