רגע, עדיין להקות הבנים כאן? ועוד איך. לא סתם: הבקסטריט בוייז כאן כרבעיה אחרי שקווין ריצ'ארדסון נטש.  וזוהי להקת הבנים הגדולה בכל הזמנים. (, הגזמתי הפרזתי?) ויש להם כנראה סיבה להוציא אלבום שנקרא "בלתי שביר".

הם עושים מוסיקה מאמצע התשעים. תערובת של ריתם נ' בלוז, פופ ודאנס. Unbreakable מגיע אחרי Never Gone של 2005. התכולה – בדיוק מה שמעריציהם מצפים. בלדות רוויות רגש כ- Love Will Keep You Up All Night והמנוני פופ קצביים. הם טוענים שהלהקה התבגרה במשך השנים. לא יודע מה זה. אולי הכניסה (Intro) בפתח הדיסק המושרת בסגנון גוספל שחור.

 "בלתי ניתן לנחמה" –  'Inconsolable' שיצא כסינגל מהאלבום הוא מתכון רגשי תואם מתכון. מה שעליו אין חילוקי דעות – שזה לחן אולטימטיבי. עוד משהו לזכותם, כל אחד לחוד וכולם ביחד מוציאים קולות מדויקים בהרמוניות מחניפות. "משהו שאני כבר יודע" הוא דוגמית נוספת להרמוניות התחושתיות האלה שמייצרות להיטים גדולים. (דוגמית סאונד למטה) כנ"ל – "חסר אונים כשהיא צוחקת". Any Other Way – וגם זה להיט דאנס שלא יכול לפספס. בטח שקל לשפד את התמהיל הזה, וכמה אנינים יאהבו לקרוע להם את הצורה, אבל מה לעשות שכלהקת פופ הבקסטריט בוייז מספקים את הסחורה בלי להתיימר להיות משהו אחר. אני לא מבין למה מחפשים אצלם "התבגרות". זה בדיוק המתכון שהם יודעים לעשות הכי טוב.