ארא דינקיג'יאן, נגן העוד האמריקאי ממוצא ארמני, ממקימי "נייט ארק" (יוצרי המוסיקה שממנה נלקחה הפתיחה ל"החמישייה הקאמרית") טוען כי מוסיקה היא סוג של אוטופיה. הוא מאמין גדול במפגשים של הרכבים מדתות שונות, מתרבויות שונות. הוא מאמין בשבירת מחיצות מהירה. בחיבורים כאילו ספונטאניים. האמנים הם שמוצאים את המשותף, הם שמדלגים ומתענגים על ההבדלים הדקים, בתנאי "שהם יודעים לנגן".
מי שלא שמע את הערב של החמישיה שארגן ארא לפסטיבל העוד, אינו מבין על מה ארא סח. זו אינה רק אוטופיה בהתגשמותה, זה סוג של נס, אחרי שמספרים לך שהחבורה ערכה שתי חזרות בלבד. מי שלא שמע את האנסמבל שכינס ארא אינו מבין עד כמה הוא בחר מוסיקאים ש"יודעים לנגן". בשביל מפגש כזה אתה זקוק לא רק לנגנים אלא למוסיקאים מדרגה ראשונה.
אז דינקיגי'אן נחשב לאחד מנגני העוד הטובים בעולם. נגינתו אישית, רכה ועדינה ומשלבת ידע רב במסורת נגינת העוד התורכית והארמנית לצד שליטה במוסיקה מערבית קלאסית וג'אז.
על הבמה היו פרט לדינקיג'יאן – סוקרטס סינופולוס היווני בלירה, כלי זעיר, שמצליח להפיק צלילים של שני כינורות, עד שלפעמים לא ברור לך אם באיזשהו מקום על הבמה מסתתר לו עוד כלי מיתר. טאמר פינארבאסי – הצליח להוציא מהקנון קשת מרהיבה של צלילים, גם מהסוג שלא מצליחים לשמוע מהכלי המסובך הזה. אבל את ההתלהבות הגדולה בערב הזה – לא רק מהקהל אלא גם מהנגנים, עורר הנציג הישראלי בחבורה – איש ההקשה זוהר פרסקו (שניגן עם ארא במופע-דיסק "ארמני באמריקה") בסולו נדיר, שיכול להיווצר כנראה רק בנסיבות של מפגש כזה. קשה להאמין שאפשר להפיק צליל כזה מתוף מרים.
הערב נבנה על קטעים שהביא כל אחד מהנגנים, מוסיקה סופית, ארמנית טורקית. הסולמות, הקישוטים, המקצבים. מוסיקת עולם בהתגלמותה. היא התבססה בראש ובראשונה על יצירות כתובות בעלות אופי אוריינטאלי ורק אחר-כך על אלתור. רגע מרגש במיוחד היה כאשר האנסמבל ניגן יצירה של יצחק פרסקו, מאבותיו של זוהר, קטע שהוא הצליח לאתר בארץ המוצא טורקיה.
המדהים הוא שהחמישייה הזו (כולל רימון חבאס בקונטרבאס) נשמעה כאילו היא הגיעה לירושלים כלהקה ותיקה, אחרי שנים של נגינה משותפת, כאשר כל אחד מהנגנים לא רק יודע את תפקידו אלא מכיר וחש את הנגן שלצידו. להרמוניה הזו, לתקשורת המופלאה הזו – אין לי הסבר, פרט לכך שמי שארגן את ההרכב אכן מאמין ב"מפגשים אוטופיים" כאלו. צריך לשמוע כדי להאמין.
ארא דינקיג'יאן – עוד, סוקרטס סינופולוס – לירה, טאמר פינארבאסי – ראנון, רימון חדאד – קונטרבס, זוהר פרסקי – כלי הקשה.
(Ara Dinkjian – Keesher Bar (Night Dance
