Unplugged

Alicia Keys

בי.אם.ג’י, הד-ארצי
0/5
מסגרת האנפלאגד של אם.טי.ווי עושה טוב לאמנים. הם מרגישים בה נוח, מתעלים לרגעים אינטימיים שלא ניתן להגיע בהופעה רגילה. זה שקרה לאלישיה, שנשמעת כאריתה פרנקלין של התשעים והאלפיים.
כשהיא שרה If I Ain’t Got You , מלווה עצמה בפסנתר, זה מומנט מרטיט לא רק מבחינתה. איפה במסגרת אחרת הייתם מקבלים רביעיית כלי קשת, שאליה מצטרפים – ארבעה זמרי ליווי וכמובן ריתם סקשן. אלישיה בחספוס קולי נותנת את עצמה בקווי המתאר האותנטיים שלה.
ב-Every Little Bit Hurts, מקבלים סול עם אלמנטים של גוספל, וכשהיא שרה "רחובות ניו-יורק" מתוך הספר  City Life, זה מתחיל בקריאה של טקסט, על העיר הגדולה שאינה מובילה לשום מקום, והנתיב היחד שלו זקוקים – זוהי אהבה.
אני מתענג על התיזמורים האלה שנשמעים קרובים אליך בדולבי דיגיטאל, ואלישיה עם חיוכה המקסים נכנסת במלוא עוצמתה לסלון ומזמינה את אדם לווין מ"מארון 5" לעשות איתה את Wild Horses של ג’אגר וריצ’ארדס, "האבנים המתגלגלות" בגרסה שנותנת חיים חדשים לשיר הזה. גם החדש-חדש Unbreakable עשוי במתכון הריתם נ’ בלוז הישן הישן והטוב.
Diary מספק סלואו מחץ בדו-שיח עם זמרי הליווי המצויינים. מגיעים עוד שירים מלודיים, יפים,
בלדות ריתם נ’ בלוזיות מובחרות כ-Stolen Name, וכאן אלישיה מאלתרת נהדר בקלידים החשמליים, ויחד עם הריתם סקשן שלה, היא מייצרת התרחשות מוסיקלית מפעימה.
בחזרה לפסנתר ללהיטה Fallin, אבל הסיום הוא חגיגת ראפ ורגאיי עם  ,Mos DefCommon & Friends ו-Damien Marely.
בימוי די.וו.די: לא משהו. אפשר היה להשקיע יותר. במחשבה שניה, במוסיקה מהסוג של אנפלאגד, המוסיקה בסופו של דבר חזקה יותר מכול זווית וגימיק ויזואליים ואלישיה ב-די.וו.די הזה מחזירה את האמונה במיינסטרים של הריתם נ’ בלוז.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות