הדיווה אקס-יוריתמיקס חוזרת על נוסחאות מוכרות אבל מתברר שהן הכי מתאימות לה, וגם מתגוונת פה ושם. לנוקס משדרת טונות של רגש באלבום הסולו החמישי שלה, איזון מושלם בין מלודי לקצבי. דרמה, הרבה דרמה. קשת הרגשות נעה מהנוגה של Dark Road (דגימה למטה) דרך סגנון הגוספל של Ghosts in My Machine
אטרקציה: שיר מס. 9 Sing בו אנני משתפת 23 מהזמרות הגדולות כמדונה, סלין דיון, גלדיס נייט למען ארגון אמהות בדרום אפריקה שעוסק בנושא ילדים ואיידס.
אנוקס כרגיל שולטת נהדר בקולה. נדמה שמעולם בעבר לא שמענו ממנהשימוש כזה במנעד הטונים של קולה. Love is Blind מכניס את לנוקס לרשימת הזמרות הלבנות שמפתיעות בעוצמות בז'אנר הריתם נ' בלוז – בעיבוד ובהפקה שיש בהם כל טוב, בקצב ובהרמוניות, מה שמחזיר לרגעים היפים של "יוריתמיקס". Lost הוא דרמה ייחודית של אווירה ("זה הצליל של אותם תופי הרצח") ולנוקס מצליחה להעביר תחושה של התרחשות אינטנסיווית בלי לוותר על אינטימיות. יש כאן כמה שירים חזקים שמצדיקים הקשבה, בטח לאוהביה, בטח לשוחרי יוריתמיקס.
תגובה אחת
האמת- התגעגענו.. אז וולקאם בק אנני…