Personnel: Yaron Herman: piano; Matt Brewer: bass

Gerald Cleaver: drums

מה כבר אפשר להמציא בפסנתר ג'אז אחרי קית' ג'ארט ובראד מלדאו? אז זהו שזה כמעט אימפוסיבל מישן. אבל הנה בא בחור צעיר מישראל מתמקם לו בפריז, ומראה שיש עוד מקום לחידושים והפתעות דווקא ב"סביבה המוסיקלית" של השניים האלה.

את ירון הרמן הזמינו לסורבון להרצות את התאוריה שלו הנקראת "קומפוזיציה בזמן אמת". אנחנו שלא שמענו, הקשבנו ל"זמן לכל דבר" הפותח. ובאמת, למה לנו תאוריות כשאפשר להגיע מיד להמחשות. אחרי "וריאציות", אלבום הבכורה שלו הוא יוצא לעוד מסע אל החופש המוסיקלי, ופרט ליצירותיו, הוא מנגן ביורק (Army Of Me), בריטני ספירס (Toxic), סטינג (Message In The Bottle) וגם ליאונרד כהן (Hallelujah)

 ירון הרמן לא יכחיש שהוא מעריץ גדול של קית' ג'ארט. שומעים את זה בנגינה שלו (תקשיבו איך הא מנגן את הבלדה In The Wee Small Hours Of The Morning – בלדה קוטלת ברכותה הרומנטית) רואים את זה ליד הפסנתר, בהרכנת הראש לתוך הקלידים, בהמהום הזה תוך כדי נגינה בעמידה. גם בהרכב הטריו פסנתר תופים (מתיו ברואר בבס, ג'רלד קליבר בתופים) הוא גם הולך על פורמט דומה של ג'ארט – טריו פסנתר, בס, תופים.

 אבל הדיסק הזה הוא הרבה יותר מאשר התענגות וירטואוזית על סטנדרטים. הרמן מחלק את זמן היצירה שלו למחוזות שונים – בין רגעיו האינטימיים היחודיים  (Neshima)  לקטע קלאסי (Alexander Scriabine) למגע של געגועים למנגינה ארצישראלית – "לילה לילה" של אלתרמן וזעירא. הוא בונה מארג מוסיקלי סביב מרחב  מוסיקלי עשיר. לירון הרמן יש צליל משלו, טכניקה היונקת משילובים של ג'אז וקלאסי וגם מודרני. מייצר תזמורים לא שגרתיים, נועזים ועתירי דמיון ("טוקסיק", "מכתב בבקבוק", "הללויה"))  עכשווי, מרתק. וגורם לך ללחוץ הרבה "רפיט" בשלט.