רוחמה רז עושה ניסיון: קאברים בעיבוד למקהלות. רעיון יפה, אם כי לא בטוח – שהיא בדיוק הזמרת לזה במובן של קונספט לאלבום שלם. גם לא כל שיר מתחנן לשירה מקהלתית.
נדמה לי שיותר מאשר הגוון המקהלתי, רז חשקה בנגיעות קלאסיות בשירים האהובים עליה. חלקם קלאסיקה ישראלית.
גרסת הכיסוי ל"בראשית" בגרסתה העברית של רחל שפירא ללחן של דון מקלין מוצלחת, שילוב המקהלה – במקומו, מעניק מימד מיוחד לביצוע כולו (עיבוד וניהול מוסיקלי: אייל באט) כנ"ל "שלג על עירי" של נעמי שמר עם אנסמבל "סירנות". ואם נעמי שמר – אז "ערבי נחל" – שיר עממי אנגלי ששמר כתבה לו מילים, ומסרה בזמנה לרוחמה, שמבצעת בליווי להקת מורן. וגם "שירת העשבים" – אקפלה בליווי זמרות מאנסמבל מורן. "ואותך" (גרוניך-כספי) הוא דוגמה לקאבר שאינו מעלה ואינו מוריד.
מקהלות זה יפה, ניסיון להתגוון, אבל בסך הכל – אם מחפשים התחדשות – רז נשארה בגבולותיה הראשוניים הארצישראליים מלנכוליים משהו, (מהסוג של הקאבר ל"חלקת אלהים" של טהרלב והירש). זה בסדר מבחינתה האישית. אפשר להמשיך להגיד עליה שהיא שרה צנוע, נוגה ויפה, אפשר להגיד גם שהיא "מיושנת". לא בטוח שארצה להתווכח על מה-זה-מיושנת.
מצד שני, כמעט בטוח שדיסק כזה לא יקדם אותה בארץ, שערוצי השידור שאינם מאמינים בשירי ארץ אהבתה הישנים והטובים.
ואולי הצעה-המלצה לסיום: מה דעתך, רוחמה על "הבנות רוחמה"? יאללה, תלכי לישון על זה.
