POWER GIRL? לא מדובר באמזונות פופ, אלא בזמרות שתעשיית הפופ יודעת להשתמש בכישרון שלהם למוסיקה מסחרית מהמדרגה הראשונה.
השאלה היא שאלת המיסחור. בטח שאני מעדיף את אבריל לאבין של "מיי הפי אנדינג" על קיילי מינו "איי בליב אי יו". קיילי קרה, מנוכרת, מונעת מטעמים מסחריים. לאבין לא סינתטית. רוקרית. עוצמה טבעית.
לכול העשרים יש הפקות דלוקס. ביונסה – "נוטי גירל" – מתבססת על "לאב טו לאב יו בייבי" של דונה סאמר מהשבעים. דאנס פאנקי מלוטש לאללה. בימוי סאונד. JOJO מביאה לא רק את הריתם נ’ בלוז הפריך אלא גם את המנגינה הכובשת ב-LEAVE. מסוג להיטי המיד טמפו הנורא-נורא מחניפים, ואיזה קול. KELIS ב"טריק מי" ו"נינה סקיי + ג’אבה – "מוב יור בודי" הם להיטי מסיבה טובים מאוד בסוגם. כנ"ל "סוויט דרימס מיי אל.איי אקס" עם ריצ’ל סטיבנס בליווי יפה של צליל גיטרה האקוסטית. המסיבה עוד צעירה.
מגיעים GERI, אנסטסיה, ג’וס סטון בדאנס רוק מצוין – "יו הד מי" , אשלי סימפסון, שוגבייבס בפופ המשובח "טו לןסט אין יו", אוטומיק קיטן עם "קול & דה גאנג" ב"לידיס נייט" ואמה ב"מייבי", משב הרוח המלודי בדיסק המונע ע"י עיבוד יפהפה. שורה תחתונה: סופת טורנדו של פופדאנס ליגת על.
