אמיר קוּסטוּריצה – בס, גיטרה חשמלית ולחנים ד"ר נלה קרז'ליץ' – סולן, מילים ולחן סטריבור קוסטריצה – תופים זורן מרחונוביץ – כלי הקשה דז'אן ספאראבלו – כינור ולחנים גלווה מרקובסקי – בס דרזן ינקוביץ' – קלידים זוקי מילוסביץ' – אקורדאון נסה פטרוביץ' – סקסופו גורן פופוביץ' – טובה איביקה מסקימוביץ' – גיטרה
שתי עובדות: א. מהרגע שהתזמורת עלתה לבמה, החלה מלחמות סדרנים בקהל. הם הודפים אחורה, הקהל דוחף פנימה. הקהל צודק: לא בא בחשבון לשבת בהופעה כזו, גם אם זה היכל התרבות. גם שני גדודי שוטרים לא היו עוצרים את מאות החוגגים מלעלות בסוף הערב למסיבת ריקודים עם חברי התזמורת על הבמה.
ב. הכוכב הראשי של המופע אינו קוסטוריצה אלא ד"ר נלה, הלא הוא ננאד יענקוביץ'. הדוקטור הוא מנוע הטורבו של המופע. הנגנים הם הדלק. קוסטוריצה נגן חשמלית בהרכב, ולכל היותר לפי הגדרת נלה: My Director.
נלה מטפס על המעקה של ההיכל וכמו לוליין בקרקס מגיע לשורה האחרונה של היציע. בשלב מסוים הוא נשאר חצי גוף עירום, חושף טוסיק בקפיצות ומצרף בחורה מהקהל לריקוד טנגו.
לקחת את החבורה הזו ברצינות? זהו בדיוק שנלה, קוסטוריצה ושות' אינם מעוניינים שניקח אותם ברצינות אפילו לשנייה אחת. הם באו לחגיגה. ואם חגיגה – עד הסוף.
התמהיל המוסיקלי מסעיר: אונצה-אונצה-אונצה. הם לוקחים את המסורת הסרבית והופכים אותה לסוג של התפרחחות צוענית טירופית עם כול דבר, מעין מחרוזת שירי שיכורים. המקצב הבלקני, צ'ארדש, רוק. חסידי. צועני. סקסופון, טובה, כינור, אקורדיון, גיטרה, בס, תופים. אין מקום לפאוזה. מותחים קשת ארוכה, והכנר והגיטריסט פורטים עליה באקרובטיקה. הקרקס בא העירה.
האורקסטרא ממשיכה את הסרט האחרון של קוסטוריצה "החיים הם נס". יגיעו שירים גם מהאופרה החדשה "שעת הצוענים", גם מ"חתול שחור, חתול לבן". זהו מקבץ סהרורי-תזיזיתי, מלודי, קצבי ותיאטרלי. החבר’ה של קוסטוריצה יצאו אמנם מסצינת האנדגראונד של הימים שאחרי שלטונו של טיטו ביוגוסלביה, אבל הם ממשיכים ללא ליאות את מסיבת השחרור הגדולה. באו לצחוק על עצמם, על העולם, לעשות חיים משוגעים עם הקהל, שזה אומר הרבה מאוד שמח. מי שלא שמע-ראה את התזמורת של קוסטוריצה, לא שמע-ראה שמחה מימיו, ואני שראיתי את ההרכב פעם שלישית – נשארתי המום מכמויות האנרגיה שממשיכות לתדלק את התזמורת הזו. איזה כייף.
וידאו – קוסטוריצה והנו סמוקינג בבואנוס איירס
