"אדם שכמותי/ שקרי ואמיתי/ בצל אופיי/ אני"

יעל נחשון מנסה לתהות על קנקן האופי האנושי . מיהו האומלל. הפחדן. ואיפה היא בסיפור. שיר ראשון באלבום. שרה בתשוקה. עיבוד גיטרות שמטעין את השיר.

אם לדבר במונחים של באה זמרת חדשה לשכונה – אז כן, צריך להתחיל לספור את יעל נחשון. לפי הקומוניקט היא בוגרת ה"ניו סקול יוניברסיטי" בניו-יורק, חברת "הפרלמנט" בו משתתפים בין השאר, איה כורם כמו גם החברים שהשתתפו בעשיית האלבום – אריק ברמן ואיתי פרל. יוני רכטר מארח אותה בהופעותיו. בפסטיבל הפסנתר – היא ארחה אותו.

בחינה עצמית:  היא שרה על ויתור על האהבה בגוף שני – "מסתפקת ברומן זעיר כי מפחדת לקוות". אבל מבקשת שוב לאהוב כמו אז. מלודיה יפה, שירה נוגה, כואבת, דרמטית, מלאת כוונה, עיבוד פופ רוק פשוט + מיתרים + קלידים. מינונים נכונים. המוסיקה מעניינת, לא סימטרית, לא מתקתקה, שומרת על מתח ומצליחה לשדר אותות מצוקה, הגם שמבחינת הבעה – הייתי מעדיף יתר עומק ואישיות ("פנייך")

"אל תשוב, אל תשוב, אני מתחננת, יותר מדי עצוב אני מתרוקנת" –  העיבוד מצליח להטעין גם את השיר במתח.  ההפקה מוסיקלית משדרגת ליעל את השיר כולל צליל נשיפה. ("אל תשוב")

מורידה הילוך: "מה שבאמת מעניין זה התחושה" –  התחושה הזו שהיא לא מספרת עליה לאף אחד. מבחוץ – נראית מאוד מוצלחת, כל עוד לא רואים את הפצעים שעדיין פתוחים. מעבר גיטרות מסעיר, המעבד לקח לעצמו תפקיד דרמטי. השירה אינה מוחצנת מדי, יעל בתוך השיר לא מאחוריו, לא מלפני. ("מה שבאמת")

מה חסר לה? חסר לה שהוא יבוא אליה הלילה שיקום איתה למחרת, אבל אולי הוא סתם עוד משורר מיוסר שמתעורר כל בוקר מוקדם כותב עוד שיר ועוד אשה. אריק ברמן כתב את זה ציני. יעל נחשון לוקחת את השיר לקוטב העיצבון. בוכייה. כתבתי כבר שבאינטרפרטציה הזו של יעל  יש תחושה שהיא מסתובבת כל הזמן סביב היגון שלה, במקום להתייחס לדמות שכנגד. נלכדת במנגינה הזו, באפיק היגון הצר בלי יכולת להעניק לשיר משהו יותר משלה, זה מתקשה לחלחל. טון עצוב דרמטי כשלעצמו לא מספיק.

והנה שלושה שירים טובים בזה אחר זה: ראשון "אדע לצאת", הטון המדוכדך האקספרסיבי חוזר בשירים על אהבה פגועה – הוא דרך על הקו שבין שנאה לאהבה. שרה יעל ב"אדע לצאת"  – סלואו טמפו, עיבוד מיתרים במקומו. ובקצב מיד טמפו – "רגע ועוד רגע" – אם כי הטקסט קצת קיטש.

והטוב מביניהם: "אני ואקדח". כאן יש סיפור אישי על פגיעה שיר חרישי. מה שהתחיל בחמש בבוקר. משהו דרמטי-טראומטי.  יעל לראשונה במונולוג על אירוע. שקועה עד נשמתה בטקסט. ליווי פונקציונאלי מינימאלי. אחרי השיר הזה, אני מעדיף לא לעבור לקצב. אבל הוא מגיע. ב"מגיע לי יותר". עוד סיפור על פגיעות שמושר מהבטן.

דיסק שמשרטט את נחשון כמו שהיא. זמרת שמצליחה בכמה שירים להאיר את עצמה מבפנים בטון הטיפה קודר הזה. עובד אפרת שעל ההפקה הצליח לעטוף את השירים בצליל אווירה יפה.