2007 עוזבת אותנו, וזו השעה לסכם ולהקשיב למקבץ הסינגלים שהרקיד ובידר ועינג אותנו בשנה שחלפה.
מיקה – Relax: איזה רילקס. שיר דאנס מופלא. מיקה מחזיר את האמון בפופ טוב. קמצוץ בי ג'יז בהרמוניות, נגיעות פרדי מרקורי. להיט ע נ ק.
ריהאנה: Don't Stop The Music – דאנס לרצפת הריקודים הגועשת והסואנת. ההפקה המוסיקלית היא כאן משדרג אנרגתי עצום עם אזכורים למוצאה האפריקני, דאנס קליט בנוסחה שהיא מעין תערובת של מדונה ומייקל ג'קסון. דונט סטופ.
טימבלנד פיט. קרי וילסון אנד די.או.אי – The Way I Are טימבלנד יותר מדי מפיק. דאנס מעודכן ואופנתי כולל אלמנטים של טראנס, אבל סינתטי לטעמי.
טוקיו הוטל – Monsoon. נערים גרמנים מצועצעים הוציאו את אחד הלהיטים היותר יפים ם של השנה. בנוי נהדר, מתפתח נפלא. מה איכפת שזה גרמניה. היי הוטל.
גוון סטפאני –
ג'יימס בלאנט – 1973: זה שיר שיכול לחבר רק מי שמלודיות נוגות כאלו זורמות אצלו בכל נים ונים. קול בהיר ונקי ורווי הבעה עם כמויות בלתי נגמרות של רגש רומנטי.
פליין ווייט ט'ס – Hey There Delilah – אקוסטית ומיתרים מלווים מונולוג אינטימי וטון נוגה של איש מאוהב. בלי בס ותופים, מי שר ככה היום? כמה שהמלנכוליה המתוקה הזו פוגעת.
מארון 5 – Wake Up Call : מארון סוחבת על הגב סופרלטיב כמו "להקת הפופ הטובה ביותר בעשור האחרון". ובאמת אחרי השיר הזה – קליט, חכם, מיוחד – הסופרלטיב לא צריך להיות כבד עליהם.
קיילי מינו – 2 Hearts מי אמר שהיא לא חזרה מהמחלה שלה? זה להיט הכי לא שגרתי שקיילי הייתה יכולה להוציא (מהאלבום X) אלקטרו פופ-רוק, והנה קיילי מוכיחה שוב שהיא זיקית. בטח שהבריאה.
פרגי – Big Girls Don't Cry נסיכת הבלאק אייד פיז בשיר מאלבומה The Dutchess. שימו לב למעבר מצליל גיטרה אקוסטית לקצב ולשירת נשמה. אבל יותר מזה – כמה עמוקה וכנה הבעתה כאן. מחלקת אנרגיות. איך שהיא מתכנסת בתוך עצמה בסוף השיר. לא חייבים להיות אוהבי הבלאק אייד פיז כדי לאהוב.
אייקון – Sorry, Blame it On Me טשטוש הגבולות בין ריתם נ' בלוז להיפ הופ-ראפ, לא שיר שגרם ללחוץ רפיט בשלט.
אבריל לאבין – When You're Gone בלדה הורגת ברכותה. שיר אהבה קוטל במבע תשוקתה. אבריל מטפסת בסולם הרגש כדי להגיע לפסגת הדרמה. הפתעה דווקא מדיסק קצבי שהיא מתפוצצת בו על גיטרות.
שוגהבייבס – About You Now: בלעז יש לשלאגר כזה מילה – בריליאנט. הברקה. טופ טן. טופ פייב. והיידי מעולם לא נשמעה ככה. סינת-פופ. שיר חרטה על סיום יחסים.
רובין עם קליראפ – With Every Heartbeat : הקול התפנוקי של רובין השבדית, מנגינה שמתפתחת באיזי, לא ממש מתעגלת בהיסטריה, קצב שמייצר מתח. דאנס באיפוק עם נגיעות אלקטרוניות. הרטביט.
דיויד גואטה עם קוזי – Baby When The Light: אם יש פופ דאנס שחימם/מחמם/יחמם את הקלאבים החורף – זה גואטה בשיתוף קוזי הבריטית. דאנס קלאסי. קול דק, מנגינה וקצב מהסוג שאי אפשר ללמוד בשום קורס ליצור להיטים. וזה להיט.
איימי ויינהאוס – Rehab – למי שחושב שזמרות סול הן בתקופתנו פס יצור – הנה אחת מקורית שמביאה סגנון בלעדי בטון, בהבעה. ג'אזית, בלוזית. מושפעת מהמסורת, מבילי הולידיי של החמישים דרך הסופרימס של השישים.
ג'אסט ג'ק – Starz In Their Eyes: מאחורי הג'ק עומד ג'ק אולסופ, והכל כמו גם הקול – מקורי בהחלט, מעין חצי-שירה, חצי ראפ, משחק מילים אירוני, משהו על מי שהלך רחוק מדי עם הטריפים של החלומות/הצלחה והפך לקורבן התקשורת. פופ קליט, שנון. ג'אסט ג'ק!
פול אאוט בוי – FR TH MMRS THNKS: אחד מהרכבי ה-EMO (סגנון רוק המכיל ואריאציות על רוק מיוסיק) המובילים, כותבים דפי היחצנות. אז ככה: אימו שמימו. זה חתיכת להיט פופ רוק. מה זה מקפיץ לי לראש? לינקין פארק? מלודי, קצבי הרמוני. מה שהחבר'ה האלה מחסירים במקוריות הם מפצים בכייפיות מלו-קצבית או במילים פשוטות: The louder you play the better you sound.
וויל איי אם – I Got It From My Mama: וויל הולך סולו המקביל לבלאק אייד פיז. שמענו את זה בהופעה שלהם בירושלים. אני לא מת על ראפ-פאנקי רפטטיבי. אז אולי זה מחמם את הדאנספלור. אבל חסר לי משהו. לא גדל משמיעה לשמיעה.
ניקול שרזינגר עם וויל.איי.אם – Baby Love: ושוב הוויל.איי.אם. הפעם הוא מתארח אצל גברת פוסיקט דולס (Pussycat Dolls) שמנסה כיוון סולו שונה, סופט ריתם נ' בלוז פופ מידטמפו, וכמה בטוח ללכת על הכוכב מבלאק אייד פיז. מה ששמעתי זה ביונסה לייט. לא משהו שיכנס למאה הקלאסיים של השנה.
