פתאום קם דני רובס ומחליט שדי. 12 שנה מאז יצא אלבומו האחרון, והגיעה השעה להתחדש. מה פתאום דווקא עכשיו?
קיבלנו הזמנה לפרזנטציה בקמלוט בהרצליה אולי כדי לקבל תשובה ואולי יותר מאחת. הקרינו את הקליפ החדש, ואחר-כך התחמש רובס בהרכב ועלה לשיר בעצמו: "משהו מתחיל מתגלגל ברחובות/ משהו אחר יורד במדרגות … דברים קורים בזמן הנכון" ו"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"
אז יכול להיות שזה ממש הזמן הנכון בשביל רובס. משהו בעולם הפופ המקומי נהייה סופט. הנוסטלגיה מרימה ראש, ואפילו משיקה כנפיים. מתגלגלת ברחובות. אנחנו לא אלופי הקיטש. האמריקנים המציאו את זה. אילאיל תמיר נוגעת בקיטש במילים שהיא כתבה לרובס. רובס מתחבר לזה בלחן יפה. נרגש.. וזה הוא. זה עדיין לא נותן תשובה לשאלה (מה פתאום עכשיו). אבל אני אוהב קיטש שאינו גולש מדי. זה הדוגמה. לא מהפך, אבל משב חדש.
רובס לא פרש מעולם, לא עשה אפילו פסק זמן. הוא המשיך להופיע עם שירי הביטלס שהוא מעריצם, הוא גלגל בדרכים דואט ארוך שנים עם דני ליטני, וכמובן רשימת זהב החזיקה מעמד ותמשיך לרוץ איתו – "אני בא הביתה מהלילה", "פנים ושמות", "לא נרדמת תל-אביב", "בדרך אל האושר", "איך הוא שר", "רכבות", "מכתב קטן, "מחר הוא יחזור".
והוא חוזר. היום. בן 50, מזל טוב. כבר סבא, לא הייתי מאמין, ויש סיבה להתרגשות, עוד לפני שנפשיל שרוולים וניגש לשקול בכובד את האלבום החדש.
סיבה להתרגשות? אז הנה אחת: כשהתחלתי לכתוב על מוסיקה, פגשתי בחור צעיר, איש יחסי ציבור בחברת תקליטים באזור התעשיה בחולון, שנקראה אז סי.בי.אס. הרים אלי טלפונים ושלח לי דפי יחסי ציבור על חווה אלברשטיין ואריק איינשטיין. זה היה דני, אלה היו הימים. והנה, מותר גם למבקר להתרפק. סתם ככה, קצת חסד של נעורים. ואם הוא שר שמשהו חדש מתחיל אצלו עכשיו, אז למה שלא נאמין.
