"סך הכל, רצית להבין קצת יותר/ כדי להבין קצת פחות/ ולחיות עוד יום"

השיר יחזור בהדרנים בדואט עם אביתר בנאי. בנאי ורזאל – שניים שמחפשים תשובות ומחוברים לאותו מקור, שיר שנכתב תחת השראה גדולה, והצמרורים מוצדקים. וזוהי תמצית האמונה השכלתנית – רצית להבין קצת יותר כדי להבין קצת פחות. פשוט וחזק.

יונתן רזאל זקוק לעוד שניים-שלושה כאלה, והמופע ששמענו ב"תמונע" הוא תחנה ראשונה בדרך. ניסוי כלים, טבילת אש ראשונה. 

רזאל זמר נשמה במובן כפול – זה המחובר בטבורו לתפילה היהודית, וזה היונק בהתלהבות מהגוספל וממוסיקת הנשמה השחורה, מה-Soul, ורזאל לא הסתיר במהלך המופע את אהבתו לסטיווי וונדר, שהוא אולי מקור ההשראה הגדול השני שלו.

 מתיישב מול קלידים, מרוגש מאוד. מקרין איזו מבוכה יפה ונוגעת. יונתן רזאל מגיע מהמקום הזה של שירה יהודית מזן חדש. הוא אינו חזן בל קאנטו, הוא איש מאמין שמנסה לפרשן את המקורות – בדרכו שלו, טון גבוה, נוגה, הבעה עם המון חום ונשמה, פסנתר שמאלתר יפה, ניואנס מלודי. עיבוד פונקציונאלי למיתרים.  מוסיקה מעובדת, מוקפדת.

 רזאל לוקח מהתפילה, מתהילים, מהמסכתות, אבל גם יוצר בעצמו – כשהוא מנצל נכון את הידע המוסיקלי שלו כמעבד וכמנצח לחבר בין פופ וסול לתזמור מיתרים קלאסי.  

זן חדש, כי רזאל שר מתוך מצוקה אמיתית של אדם מאמין, מתוך אמונה אבל גם מתוך חוסר ידיעה. הוא בחר לשיר עפ"י תהלים – "ושוב אני עומד פה עירום לפניך/ האם אתה איתי?"  כמו  אהוד בנאי שביקש מהשם "דבר אלי", רזאל  שר "את פניך אלקי אבקש". הסתרת פנים שמסמלת  מצוקה רוחנית.

המנגינות של רזאל תמימות, יפות, מינוריות, אין בהם משהו "חסידי" בומבסטי. בעזרתו האדיבה של המפיק המוסיקלי אביתר בנאי, רזאל מנסה לתרגם רחשי לב בהתחברות הזו עם המקורות, וחבל שאין לו עוד כמה טקסטים מקוריים כמו "סך הכל", שיר שהוא יצירה כמעט בודדת שאינה צמודה למקורות. זה מה שאני מצפה ממנו בדיסק הבא – פחות למחזר ויותר לחדש. אילו לרזאל היו עוד ארבעה חמישה שירים ברמת "סך הכל", אפשר היה לדבר כבר עכשיו על יוצר מהפכני במוסיקה היהודית-ישראלית. אבל אין לי ספק שהוא בדרך.  והוא יגיע להיכל התרבות.