שירים: בואי נתחבק, מבעד לעשן, עוד שעה, אש קטנה, שכונה, מתגעגע, חבק, בן בסט, מרים, בבית הקפה, ארץ מלח, משקפים, שטויות, גלים גלים, רזה, מאוהב מדי, שיר הבוס, אריס, בואי נגדי, יו-יה, ערב יום שישי, בעיניך, כל דבר קט, ילדה, כל הליל.
מה הסיפור? הסיפור נעוץ בהבדל שבין בכורה למופע שיוצא לדרכים, ובין בכורה להשקת אלבום. אנחנו הגענו לערב השקה שבו משדרגים, משפצים, מכינים בונוסים, כשמצלמות טלוויזיה משייטות ממעל ומציצות מכל חור.
אז גם אם אין כאן אינדיקציה למה שהקהל יקבל בדיוק מאולארצ'יק בשבוע הבא, התפריט שהגיש במועדון הכיל כל טוב מרשימת שיריו ולהיטיו מכוורת ועד האחרון. רוק, פאנקי, רומנטי, ריתם נ' בלוז, בסלסול מזרחי, בסטייל יווני, בקצב מערבי. בעיטור אתני.
ג'ינס של יום יום, חולצה שחורה בחוץ, קלילות זחוחה (היו לו כמה בדיחות לספר, אבל מי זוכר, משחרר אולארצ'יק מתח) כל הערב בקדמת הבמה – ולא דקה מאחורי קלידים. נתן לתזמורת לעשות את שלה. וכמה נעים להתרפק ברוק וברוך על שירים של נציג מדור הנפילים של השבעים שמגיש סלט צבעוני מרהיב מ"בואי נתחבק" דרך "אש קטנה", "מתגעגע", "בן בסט", "ארץ מלח", "גלים גלים", "מאוהב מדי", "שיר הבוס", "אריס" ועד "יו יה" ו"ערב יום שישי" החדש והנהדר.
האמת: לא בא לי לחלק את אולארצ'יק ל"רוק" ול"רוך". יש בו פנים רבות, עושר מוסיקלי מדהים, הוא בטח לא "רוקיסט", לא הבי ולא מטאל. הוא מוסיקאי של מלודיה מקורית, של עיבוד ותזמור יותר מאשר של סטייל.
וזה מה שקיבלנו: ערב של מקצוען שחילק תווים לכל נגן, שהקפיד על עיבודים טיפ טופ. תשאלו מה סגנונו של אולארצ'יק. יש מישהו שמוכן להסתכן בהגדרה? לאולארצ'יק יש סגנון שהוא סך כל אהבותיו והשפעותיו עם טאצ'ים אישיים מאוד, רומנטיים הומוריסטים ןבעיקר מנגינות מקסימות. תמיד עניין אותי איך פולני כמוהו עושה מוסיקה מזרחית בכזו קריצת עין, כאילו הדביק את השפם של המזרחיות למוסיקה המערבית שלו. זוהי האקלקטיות המיוחדת של אולארצ'יק. הוא יעטר בג'אז אתני (ניצן עין הבר) והוא לא יוותר על הדציבלים של ברק חנוך בחשמלית. והוא יזמין לבמה זמרת היפ הופ (שורטי) לעשות את "מאוהב" בגרסת הרוק הקצבית.
"כל דבר קט מותק מנקר לי את הלב, כי אין דבר קט מותק, כשאני אותך אוהב", מזמר אולארצ'יק הכי רומנטי שאפשר בהדרנים.
אצל אולארצ'יק זה הדבר הקט המיוחד הזה, עדיין התום אותנטי, הטון מחוספס, המוסיקליות המחוייכת. אני מעדיף לא רוק מדי ולא רוך מדי אלא בדיוק ככה: רך וול דאן. לא פחות ואולי קצת יותר. והילד מזדקן נורא יפה.
ההופעה ארץ מלח
