חיבור בין כוורת וסנדרסון, מנגינה שלא קשורה לזמן, לטרנד. החיוך הזה, הלמה-שנעשה טרגדיה מהעניין הזה הואצפוי במקרה של אולארצ'יק למרות שמדובר בשיר על האכזבה מארץ שהבטיחה כל כך הרבה.
אולארצ'יק לא זמר מחאה. לא נוקב ותוכחני. אז יצא תמים וחמוד שכזה: "ואולי לא מאוחר להציל את הדבר/ שעליו מכבר מזמן – בשבילו אנחנו כאן" ו"ארץ מלח מכונס ומחכה לך/ לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?" במוסיקה נינוחה, כמעט נשפכת בעיבוד לכינורות, מנגינה סימטרית, קליטה וקלילה וסיפור בטונים דני סנדרסוניים. משב נוסטלגי חמים, סוג של הברקה, אבל לא שיר שמעיד על התפתחות יצירתית מעניינת של היוצר.
