סערת הרוחות שעוברת על זאב נחמה מנסה למצוא את ביטויה בהפקה המוסיקלית החשמלית של ההרכב החדש "טוטובל". מה הפעם? הבנאדם לוגם מים קדושים עם תרופות מרגיעות, רושם את סיפור חיו כמו "השותקים שלא רואים ולא שומעים", וממש על סף הטירוף מתברר שיש לו נפש בגוף וגם אלהים.
אז על מה הטירוף? ולאיזה אלהים התכוון המשורר, שהרי "מים קדושים" הם מים שמתיז הכומר על מאמיניו במהלך התפילה. האם נחמה ברוב ייאושו ימיר את דתו? ומה הם השברים שהוא מנסה לאחות? העיבוד הרוקיסטי הטעון לא ממש משפר את מצב הטקסט הסתום והמסורבל. לא די בדציבלים חשמליים וקולות אווירה כדי ליצר דרמה על לא דרמה.
