היא זוכרת הכל, אבל בוחרת מה לשכוח, חותרת למקום שיכיל אותה בנוח. לוקחת מה שיש, צריכה לדעת לקבל. אבל לא מדי, לא בקומץ, רגע פחד, רגע אומץ. אוקיי, אוקיי. ואחרי שהבנו את התובנה ושהנ"ל הוא בהישג יד (לא בשמיים) – התפנינו למוסיקה – רוק חייכני שלא בטוח כי יירשם בספר ההמצאות המקוריות של הרוק המקומי. תמר גלעדי הלכה לעיבוד רוקי משובב נפש, אבל בדרך אל מחוזות הלב הלכה גם לאיבוד. על זה ייאמר גם לחמי רודנר: לא חבל.