"אוטוביוגרפיה", המופע

כנסיית השכל

היכל התרבות ת"א
4/5

קהל על הרגליים, חגיגות שמתגלגלות עד השורה האחרונה ביציע, כמעט כל שיר המנון לאומי. כזה דבר  לא קרה ללהקה מקומית, בטח לא בהיכל התרבות בת"א. וכנסיית השכל – כבשה גם את היעד הזה.

פעם ראשונה – ראיתי את "אוטוביוגרפיה" בגרסת הבארבי, פעם שנייה בבנייני האומה, פסטיבל ירושלים. לא שב"היכל התרבות" השתנה משהו בקונספט של המופע, אבל אין שום ספק – הוא כבר יושב חזק כקונצרט רוק סימפוני-רוק-אתני, והדגש הוא על קונצרטנטיות – בשילובים של תזמורות נשיפה, מיתרים, מקהלה ווקאלית, תאורה ספקטקולרית. שאו מקצועני שאם מעריץ של הלהקה, שלא היה כאן שנתיים היה נוכח בו – הוא היה משפשף עיניים.  להקה שנחשבה אלטרנטיבה בפופ המקומי – יוצאת למסע מיינסטרימי של שיריה דרך מוסיקה קלאסית, אתנית, ים-תיכונית, קלטית  – עם תזמורים באוריינטציות מוסיקליות עשירות, במפגש כלים קלאסיים ואקזוטיים.

האיש המרכזי על הבמה – יורם חזן, הוא לא בדיוק שאומן, וגם במופע הזה הוא לא הפך רוד סטיוארט תזזיתי או המאמי הלאומי התורן. אבל גם חזן מבין שג'סטות הן חלק מהסיפור, ובשלב ההדרנים הוא בתוך הקהל, נותן ללטף את תלתליו. הרבה יותר פתוח ומתקשר, אבל זמר שאינו משקר בצעקה הדרמטית-אמוציונאלית  שלו.  

ערב עם הרבה ג'סטות מחניפות. מוסיקה אתנית (חמת חלילים אירית), מפגן דרבוקות (צביקה אלייב) ובעיקר הפיכת שלב ההדרנים לחלק מתוכנן מאוד של הערב, לא סתם שירים לסיום, אלא פרק מתוזמר ומתוזמן שמוביל לקרשנדו מסעיר עם "ידיים למעלה", "תנו לי לשמוח", "תנו  לי לשתות", "קאנה וואחדה", "תגידי שטוב". כנסיית השכל רוקדת גם בחתונה יוונית צוענית.

 אז גם אם חשתי סוג של "סחיטת" הפינאלה לדרגות של מפגן ראווה בומבסטי – עדיין זה לא עובר את סף המניפולציה המסחרית.

הקרדיטים על המופע המושקע  מגיעים לשני אנשים: למעבד והמנצח עמי רייס, שעומד מאחורי כל העיבודים והתזמורים הרב-שכבתיים של "אוטוביוגרפיה" ולשאול מזרחי, איש הבארבי, שלקח על עצמו הפקה שאפתנית והלך איתה עד הסוף. "אוטביוגרפיה" אינה עוד מופע. היא כבר סוג של אירוע. תרצו – קאלט שאו.  לפני כמה חודשים כתבתי שקשה לי להאמין שהכנסייה תוכל להמשיך לרוץ עם תזמורת מיתרים וכל המגוון האתני הזה. אחרי היכל התרבות, סוף 2007, הכנסייה יכולה לפתוח  יומנים ולרשום תאריכים ל-2009.

ההופעה – וידאו 1

 

ההופעה – וידאו 2

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. שלחתי את הזקנים שלי לראות אותם….כדי לשכנע אותם אמרתי להם שזכיתי בכרטיסים ואני לא יכול ללכת.
    הם חזרו פעורי פה למרות שאמא שלי אמרה שהווליום היה גבוה מדי (-:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות