ממשיכים לבעוט

פלד ואורטנגה

High Fiber
3/5

אלקטרו סאונד מתחבר להיפ הופ, ואני שומע קול במצוקה שמכריז: "זה הדבר האמיתי, זה הסאונד המפלצתי, זה לא חוקי/ זה גובל באי שפיות תשים ת'שיט במיוט אחי" פלד ואורטנגה הגיעו לפוצץ, לבעוט, להוציא ת'עצבים להגיד – בואו הנה: אנחנו כאן, אנחנו נעיר את האומה הרדומה. רק תנו לנו מקרופון וקצב טוב. והם, נדמה לי מתכוונים לזה.

בטוח שיש כאן מחאה, שיש כאן אנשים שהראפ משמש להם תחליף לספת הפסיכיאטר. אבל בואו נאמר גם, שאחרי שסיימתי חמישה שירים של פלד ואורטנגה (די ג'אים מדופלמים שעבדו בין השאר עם הדג נחש) ואחרי שחטפתי עצבים גם עם זכוכית מגדלת נוכח האותיות הזעירות (צועקים כל כך גדול, אבל האותיות כל כך פיצקלע. ואותי עדיין לא לימדו לקרוא את האותיות הקטנות)  הייתה לי תחושה של להרים טלפון למוקד העזרה הנפשית.  

פלד ואורטנגה משתמשים בכל הטכניקות של הז'אנר כדי לפלוט טונות של מילים. הייתי אומר שהם מנסים לתקתק חיים שלמים בשפה ההיפ הופית, ויש להם המון מה להגיד על עצמם, על החלומות (להקים אימפריה), על הניסיון של אנשים צעירים להגיע למשהו, יש להם מה להגיד על עצמם, לרדת על ראפרים אחרים, ואין דרך אחרת מאשר לשחרר הכל, גם את הארץ ששרויה בתרדמה.

פלד ואורטנגה מתפוצצים מרוב מה שיש להם להגיד על הכל, בראפ שמגיע עד הרדקור טראשי זועם ("צ'ק וואן טו") עם צפירות עולות ויורדות, סקרצ'ינג, וגם ממשלה מושחתת (איך אפשר בלי) ויש שורה שאומרת: "אף אחד פה לא עוקב אחרי הטקסט". אז באיזשהו מקום הצדק איתם. הפסקתי, ולא רק בגלל שאין לי כוח לקרוא שירים עם זכוכית מגדלת. בעיקר מפני שיש לי הרגשה שהטכנולוגיה מתחברת עם הצעקה במקום עם המוסיקה. ואגב, את הדיסק הזה צריך לשמוע לא רק עם זכוכית מגדלת אלא גם עם כדורי הרגעה, שזה כשלעצמו סוג של המלצה. 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות