כאבי גדילה

מרי ג'יי בליג'

גפן רקורדס
4/5

 "אני מדברת על דברים שאני מכירה", זועקת מרי ג'יי. בליג' ב-Work That, השיר הפותח את מסכת 16 השירים של מי שעיתונות המוסיקה הדביקה לה את "מלכת ההיפ הופ סול", שגרפה הרבה פרסי "גראמי",  אחרי אלבומה עתיר הפלטינה The Breakthrough.

לא פחות מתשעה מפיקים היו עם בליג' על הדיסק הזה ועל שירים שאת רובים כתבה בעצמה. אני מבין אותם.  זוהי גברת נשמה וריתם נ' בלוז בכל וריד מורידיה, בכל נים מנימיה, בכל נחיר מנחיריה.  לעשות איתה מגוון של מטעמים שחורים –  זוהי ללא ספק פריביליגיה. תערובת של צלילים מהיפ הופ. הראפר , Ludacris מצטרף  ב- Grown Women ואני חושב שמרי יכולה לחיות גם בלי להתעדכן בסגנון הזה. מה חסר לה? מפאנקי ועד סול גרובי.

טקסט? הכי פשוט:"אתה שואל מה זה להרגיש אהבה? זה מרגיש כמו שמחה, זה מרגיש כמו כאב וזה מרגיש כמו זריחה וזה מרגיש כמו גשם". וזה מה שהאלבום הזה – אוסף של רגשות שמבטאים אהבה. Just Fine הוא הסינגל הראשון מהאלבום, מיד-טמפו Funk, להיט מצוין לרחבת הריקודים, מופק מלוטש. מי שרוצה ממרי משהו יותר מורכך ומלודי יקבל את זה ב-Stay Down, היותר אולד פאשן מוסיקלית בנוסח מסורת הריתם נ' בלוז והסול אבל גם משהו היפ הופי יותר נוקשה כמו Roses אבל גם סול פופ מלו כמו Fade Away.  מה שמראה שבליג' מרחיבה את הבסיס המוסיקלי שלה. שימו ווליום נמוך, בינוני, גבוה. בכל מצב התערובת הזאת נשמעת גרובית, סגנונות שחורים בקשת ססגונית ועם זמרת שנולדה להפקות עשירות כאלה.

 

Mary J. Blige Growing Pains

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות