הכוכב מנסה להיוולד מחדש באלבום, שכל השירים – מילים ולחנים – הם מפרי עטו. הוא פותח במילים כ"משחק בדם", "משחרר נפשי", "מאבד דרכי", "מחפש איזון בלא קיים", "משנה מקום" ו"מי אני בכלל", גבב-זרם מילים שמנסות לייצר דרמה ולבטא מערבולת רגשות.
השיר "נשארתי נורמלי" כתוב מסורבל עד פלצני, עד שלא נותר אלא לשים את המילים בצד להתמסר לסאונד הרוק, להתרשם מהיכולות הווקאליות של אייזנברג. הטונים האלה מנסים לייצר דרמה סביב נפש מיוסרת, אבל משמשים עלה תאנה לטקסט מרוח. דרמה לא נוצרת.
כל חייו הוא רצה לגרום לה אושר, אבל "כואב הראש מלהגשים את חלומה – חלום חיי" – שר אייזנברג בקצב פאנקי, ו"צורח, קצת לוקח אשליות מהולות בעשן".
אני מבין שאייזנברג רוצה לא רק לשיר את כאביו, אלא גם לעטוף אותם במילים ובדימויים "רוקיסטיים". ("אשליות בעשן") אבל כפי שיתברר גם בהמשך הדיסק, מילים הן לא הצד החזק שלו. לעיתים זה נשמע אפילו כשרבוטים מופרכים על אמונה ואושר וחלומות.
אייזנברג מנסה לרכוב על מעין זרם תודעה, רצף משפטים – שעל פניו מה שמחבר ביניהם הוא חוסר היגיון, בוסריות שמתבטאת בתפרים גסים בין משפטים סתמיים כ"מחפש איזון בלא קיים" או "כל חיי אל מול עיניי" (מה הוא בן 80?)
ב"שיגידו לי אחרת" – מהשירים השקטים והמוצלחים בדיסק, מנסה אייזנברג לתאר מצוקות של זמר בתקופות קשות. "כל עוד שרתי לא נעצר הלב הכואב מלפעום". השיר כתוב כזרם מחשבות שרחוק מלהתחבר לשיר. זה יותר פרוזה. מצד שני – הטיפוס לשיאי הרגש בקטע נשמע חזק ואותנטי, בעיבוד אפקטיבי לצלילי מיתר וגיטרות.
כאן מורגש מגעו של לואי להב שהפיק וגם שותף לעיבודים. להב הפעיל את מיומנותו המקצועית כדי לקחת את אייזנברג להפקה מלוטשת, שמבליטה עבודת גיטרות הבי-מטאל מאוד מהוקצעת וגם אקוסטיות (צליל גיטרת סלייד ב"לא משנה דבר"), וגם לחלוקה נכונה של אנרגיות שירה. אבל מיומנות אינה מספקת.
לג'קו יש את זה – קול עוצמתי ובשל, יכולות להביע אמוציות, אלא שהוא מועד במקום שבו הוא צריך לתרגם את עודף התחושות שלו לטקסט איכותי אותנטי ופחות פלצני, וכאן חולשתו ומכשלתו הגדולה. הוא מורח את ספת הפסיכולוג הרבה יותר מאשר שירי רוק יכולים להכיל.
ג'קו אייזנברג – השקת האלבום, הוידאו
ג'קו אייזנברג – השקת האלבום, ההופעה, ביקורת
4 תגובות
זאת ביקורת דיי פלצנית, לא אוביקטיבית וחסרת היגיון כאחד. בעצם כמעט כל המובע בטקסט הביקורתי הזה אלה קלישאות לא נכונות בכלל, כל הנאמר על הכתיבה של ג'קו זה בעצם הצורה השלמה של הכתב הדיי מגוחך הזה. פלצני? אתה זה שפלצני, יכולת הכתיבה של ג'קו היא מהמיוחדות והמרגשות ביותר שיש בארץ. יש לו יכולת נדירה לכתוב על עצמו ועל דברים אמיתיים שקרו לו בחיים-ולא בקלישאות ובשירים יפים אבל רייקנים-זמרים ויוצאים אחרים. מה שהוא אומר זה אמת לאמיתה בצורה הכי ברורה שיש. אין היגיון? אין היגיון במה שאתה כותב, כי השירים שלו הם הכי קלים להבנה וכל דבר יש היגיון. וכדוגמה המילים: "נפתח נסגר" ב"קשה לי לא להתרגש", או בשיר "אושר", שני ניגודים שמשלימים זה את רעהו:"אושר, שקר", ובעצם בכל שיר יש קשר בין הדברים, גם אם מדובר בניגוד, כמו בשיר "קסם", שני סיפורי חיים שונים שמראים שהחיים הם בעצם קסם ומזל(אישה יפה וילד מול מוכר בגדים וילד). ואלה דוגמאות קטנות מתוך המון.
הסברים:
1. "נשארתי נורמלי" זה שיר שהוא שר על אבא שלו ז"ל.
ה"מחפש איזון בלא קיים" – זה אבא שלו – ה"לא קיים".
"לשני שדומה לי" – זה גם אבא שלו.
"צורח" – זה שיר שהוא שר לאמו. על הציפיות שהיו לה ממנו שגורמות לו אולי אפילו עד היום – "לצרוח":
"כואב הראש מלהגשים את חלומה – חלום חיי"
בקיצור, יוסי, הקשתם עם הבחור. מספיקה היכרות קצרה עם הבחור על מנת להבין בדיוק ובאופן יפה מאד על מה הוא שר.
5/5
פרי עטו? פריגורט…
הביקורת הפעם הרבה יותר אוביקטיבית מהביקורת על שר שר….
לתשומת לב הביקורות די קטלו את העיבודים והגיטרות…
שמח שאתה חושב אחרת .קצת צדקת לגבי עומס רגשי בדיסק…..אין שום ספק שמדובר באלבום אישי כואב שאולי היווה תחליף לטיפול פסיכולוגי
אני כן מתחבר לסגנון הכתיבה האסוציאטיבי של ג'קו עם דימויים ומטפורות שחוזרים ברב השירים שלו..
וכן ..הוא מרגיש שנשאר נורמלי אחרי מה שעבר עליו,
טרגדיה משפחתית כואבת בגיל 10 ולכן באמת ההסתכלות שלו על חייו מבחינה רגשית בהחלט תואמת תחושות של אדם מבוגר.
בכל מיקרה הדיסק מהנה מאוד לטעמי ..שומע אות שוב ושוב ואני בטוח שיהיה חלק מרשימת האמנים המשמעותיים בארץ בעתיד.