הביצועים לא מקוריים, אבל אלה גרסאות מעוררות געגועים ל"סה סי בון" עם Les Halles, ו"פיגאלה" המוכר מאדית פיאף עם "קפה אקורדיון דה פארי", ואין כמו "ל’אקורדיוניסט" בביצוע "מתחת לגשרי פריס". מישל מקלין שר את SHE המוכר מאזנבור, ודניאל דוביל מנגן גירסה צוענית ל"איי לאב פאריז".
זוהי מסיבה פריזאית שממשיכה עם "גבר ואשה" עם נאטאלי וגיליום, "פטיט פלר" עם ס.ב פליירס, "שנסון ד’אמור" עם "פריס אקספרס". התקליט מהנה, נוסטלגי, קל להאזנה. עם מגוון של סיפורים אופטימיים. יש שיר לכל חובב מוסיקה צרפתית. קולות טובים והגרסאות קרובות מאוד למקור, אבל הייתי מעדיף דיסק עם אוסף של האמנים המקוריים. בגדול, עושה לך חשק לקחת את המטוס הבא לפריס.
