ללאה שבת יש רומן עם "רוח". היא הלחינה את "בגלל הרוח", שאחיה שלומי שבת שר בלהט גדול. לאה מסתובבת סביב הציר הזה: בחיים יש מחסור באהבה. הלב מוכן לאהבה, אבל לפעמים הוא נשבר, אמנם נקשרים בקשרים, אבל גשר אמיתי לא נוצר וממשיכים בחיפושים, ומה שנותר זה "לפגוש את הרוח" או את הום של השמש – שהלב ייהיה חופשי לאהוב.
לאה שבת, מהיוצרות המובחרות במוסיקה המקומית, לא כותבת סיפורים אישיים. השירים אינם קונקרטיים. אהבה זה אהבה באשר היא. "הרוח" ו"השמש" הוא גם מושגים מטפוריים פשוטים ששייכים לז'אנר הבלדה הפולקלוריסטית. על הנייר אלה טקסטים שגרתיים למדי. איפה היא אישית? – בביצוע, בטון, בהבעת הנשמה. בשיר החדש, קצב איטי, בלוזי, טון מדוכדך משהו בפתיחת השיר – לאה שרה את מה שהיא חשה במנגינה, שכרגיל אצלה נקלטת מיידית. מסלסלת את עצמה לעומק. וזה שיר שמתפתח לאט וצובר עוצמה במהלכו. נשמה יש לה. גדולה.
