עשתה לי חשק מיידי להוציא את Stars של ג'ניס איאן – שהשפיע על כתיבת השיר הזה. (ואגב, על עטיפת הדיסק אני מזהה איה כורם בתנוחה שאני מכיר מהאוסף של ג'ניס איאן) אבל נתחיל בשיר של כורם. ג'ניס תמתין. וכדאי לה להמתין.
איה כורם שרה על דברים שאמרו לה – עליה, ועל הפערים שבין. התרגלה כבר שיש מישהו שאומר "כמה את מוכשרת" ו"השיר החדש מצמרר" ויש חשש שזה לא אמיתי, שמדובר במישהי אחרת ושמישהו יאמר עליה – "הזמן שלך עבר". והם לא יבינו אותה באמת, כי בסוף ההופעה היא נשארת לבד כמו כולם. ומה שנותר – זה השיר.
שיר פסנתר עצוב, עיבוד שמפנה מקום לביצוע ממחוזות הרגש. ובמהלך השיר מורגש שהרגש שיוצא ממנה נובע מהתרגשות אמיתית, אם כי רגשנית מדי.
ו-Stars? שנשווה? אז קודם כל – שיר אישי יפהפה, ואיאן עושה אותו מאוד אישי דווקא בביצוע השקט והמופנם, כמעט בלי פיקים בטונים. והנה היא מצליחה להעביר את התחושה בלי להתחנחן, בלי להתחנף. אקוסטית וזהו. לא עיבוד ולא תזמור. שבע דקות של שיר שעושה את העור חידודין וצימרורים. תחושה דקה ומרגשת.
הוי, איה כורם. למה גילית לנו שזה השפיע עלייך? למעשה – תודה שגרמת לי לחזור לג'ניס אהובתי משכבר הימים. וכן, ההשוואה, מתברר, היא מקור מצוין לשכלול הביקורת. יש לך איה עוד על מה לעבוד.
2 תגובות
ושוב חרסונסקי יקירי הנך טועה,יכול להיות שזהו טעמך האישי וזה מקובל עלי.אבל,להציג את הדברים כאילו יש הסבר לטעם שלך,זה כבר לא פייר מצידך,אתה מקפח את פרנסתה,וללא צורך.השיר הוא שיר יפה (בעיני יפהפה),המילים ללא טעות,על זה אין חולק.מכאן ואילך זהו ענין של טעם בלבד.
כמילות השיר: "השיר החדש מצמרר". אחד הדברים הטובים והאמיתיים שנשמעו כאן בשנים האחרונות.