ההוצאה המחודשת של "אהוד בנאי והפליטים" מעוררת מחדש התחושה שהימים הגדולים של הפופ הישראלי התרחשו לפני כשלושים שנה.
תור הזהב של הפופ הישראלי ב- 38 השנים האחרונות התרחש בעיקר בשנות השבעים, שהיו ללא ספק השנים היפות, החשובות והמרתקות במוסיקה הישראלית הקלה, וממרחק הזמן – עשור שהיווה עידן חדש, בהשוואה לשנות השישים, ואשר בולט מול העשורים הבאים – סוף שנות השמונים, התשעים וגם האלפיים.
הם גדלו בתקופה שלתוכה התנקזו הרבה השפעות. זה הדור שגדל בין הקלסיקונים של הזמר הישראלי שהושפעו ממוסיקה קלאסית, ג'אז אמריקני ומוסיקה רוסית (וילנסקי, ארגוב), המוסיקה של הלהקות הצבאיות (סאשה ארגוב, יאיר רוזנבלום) השפעות אתניות ועולמיות (ג'אז, גוספלס, מוסיקה ערבית, צוענית, שנסונים צרפתיים, ים-תיכונית, צפון אפריקאית, מזרח אירופאית, מוסיקה ברזילאית ובלקנית), ובין מהפכת הפופ והרוק (אלביס, דילן, האבנים המתגלגלות, הביטלס). היצירתיות שלהם התפתחה על רקע הרב-כיווניות הזו.
3. יהודה פוליקר שניגן מגיל צעיר מאוד במלודיקה ואחר כך באקורדיון, שניסה לחקות בגיטרה חשמלית את "הצלליות", בהמשך הפך רוקר ולבסוף הגיע עד ללב הקונצנזוס המיינסטרימי כנגן בוזוקי ובגלמה וכיוצר בהשפעה יוונית.
4. יוני רכטר: אחד היוצרים היותר מורכבים בפופ הישראלי. גדל על הביטלס בילדותו. למד מוסיקה קלאסית (פסנתר), ניגן ג’אז, והלחין שירים מונומנטליים כ"דמעות של מלאכים", "עטור מצחך", שאריק איינשטיין שר. במהלך שירותו ב"כוורת" עיבד את "אדוני השופט" ו"משעמם" למופע ולאלבום תפוח זהב משירי סשה ארגוב. עם אבנר קנר הוא הקים את הצמד האוואנגרדי 14 אוקטבות. רכטר וקנר הלחינו יחד מבחר שירים שהפכו לקלאסיקה של המוסיקה הישראלית בשנות ה-70. בסוף ימי כוורת, היה רכטר לראשונה שותף מלא לאלבום עם אריק איינשטיין – "האהבה פנים רבות לה", "מה עושות האיילות" ו"דג הזהב" (לאה גולדברג), "זו אותה האהבה" ו"שיר אהבה סטנדרטי" (איינשטיין)
5. אהוד בנאי יצר באלבומו הראשון (עם הפליטים) שילוב מיוחד ומקורי בין השפעות מזרחיות (שמקורן במשפחת בנאי בפרס), רוח שנות ה-60 ובעיקר בוב דילן והביטלס וצליל "גל חדש" בריטי. מאז סוף שנות ה-80 המשיך אהוד בנאי לחפש את הצליל האמיתי שלו, כשהוא תורם בכך ליצירת "הצליל הישראלי" של שנות ה- 90. וגם לשירים חברתיים ממדרגה ראשונה ("עבודה שחורה")
6. מתי כספי הוא אחד המייצגים הבולטים של כור ההיתוך בפופ הישראלי בשנות השבעים. כספי עם כול הייחוד המוסיקלי האישי שלו – הוא "ספוג מוסיקלי" שיצר על רקע השפעות רבות שהתנקזו לתרבות המקומית וככזה הוא מייצג את המוסיקאי הישראלי הרב-גוני, שהוא סך כול וההשפעות של תרבות, שלא הצליחה להוציא מקרבה סגנון מוסיקה ישראלית כמו יוון, ברזיל וספרד.
2 תגובות
מוסיקאי חשוב נוסף הוא שם טוב לוי. עם סגנונות מוסיקה רבים.
כתבה מעניינת מאוד. פן ירבו.
בנוסף לאמנים הנהדרים בכתבה הזו, אפשר להוסיף עוד רבים וטובים.
אמנים נוספים, שלעניות דעתי יש להוסיף:
ברי סחרוף – השפעות של רוק, אלקטרוני, מזרח, ישראלי ישן (פירוט בהמשך) ועוד. הוא עשה את זה ועושה את השילובים השונים נהדר.
גם גרסאות כיסוי לשירים העבריים הוא עושה נהדר. ביניהן:
"עוד חוזר הניגון", "לא הכרתי אותך מקרוב" ו"אליפלט" בעצרות, שהוא שר, "צליל מכוון" – שיר נהדר של קלפטר. סחרוף שר את זה בהופעות ושיר נפלא זה, נשאר נפלא גם כאשר סחרוף שר אותו.
רמי פורטיס – שילוב של מזרחי. לא רק בהרכבים השונים עם סחרוף, אלא גם עם אחרים ביניהם "האחים פורטיס" (למשל בשיר "איש השיש" עם אלי לוזון, עם שלומי ברכה באלבום "רץ על הקצה" בשירים שונים וגם באלבום "חצי אוטומטי" מתחילת המילניום.
נוסף לשילוב המזרחי יש פופ, רוק, פאנק, ראפ.
ללא ספק פורטיס הוא מבין האמנים החשובים.
פורטיס וסחרוף עשו ועושים דברים נפלאים. גם ביחד וגם לחוד.
הבא בתור הוא אלון אולארצ'יק (והשבוע גם הועלתה כתבת וידאו באתר):
שילוב של פופ, רוק, מזרח, ג'אז ועוד.
אלבומי מופת יש לו.