אמנון קבולי מנסה לפלוט כעס ומרירות ותסכול. גיטרות חשמליות באות לעזר. פחות הטקסט והביצוע. "העצמי" הוא שר, "טובע בשטויות", ו"בשוק הבשר אתה לא מציאה". אז המבחן הראשון של השיר – אם כעסו ומרירותו של הזמר גורמים לך להזדהות עם כעסו ומרירותו.
ככה: אפילו שחשתי איזושהי בלוזיות רוקיסטית אותנטית במוסיקה, הטקסט פשוט חיסל כל אפשרות להזדהות. קבולי השאיר אותי בשוק הבשר שלו חמש דקות של שיר שזה קצת יותר מדי. לתאר אהבה כ"שווה לתחת" ומערכות יחסים כ"שוק בשר" – זה סתם להעיף בוץ בלי תכלית. מה, אין אהבת אמת בעולם שלנו?! גם קבולי יודה שהוא בכ"ז רוצה אהבה, כי הרי הוא מודע לזמן שהתבזבז וגם הוא מבקש שהיחסים לא יהיו זולים. אז בטוח שקבולי עם ה"תחת" וה"זונה" רוצה להישמע שונה. והוא לא שונה. הוא אפילו פחות.
תגובה אחת
איני מסכימה…זה אחד השירים הכי מדהימים ששמעתי בחיי…שיר על המציאות הקפיטליסטית האיומה…שיר על מציאות שאם לא נתקן בקרוב…תהיה מותיינו המוסרי והרוחני….